title
title
title
title
title
title
יום הזיכרון תשעח
טקס יום הזיכרון תשע"ח, לזכר בנינו וחברינו שנפלו
טקס מכובד זה, לזכר בנינו וחברינו שנפלו, אורגן במשך שנים ע"י ניצה חי ז"ל ואחרים.
סיפורם של הנופלים מספר לנו את סיפורה של המדינה שבדרך, מתש"ח ועד ימינו אלה.
ימים בהם הולך ומעמיק השסע בתוכנו, במקום להתאחד ולשאוף לשלום. ימים בהם הולכת ומתפשטת השחיתות בצמרת המדינה, מדינה אשר מאות מצעיריה עוזבים אותה לניכר, כי אין לה מה להציע לצעירים אלה. יוקר המחייה רק עולה וידם אינה משגת להגיע לדירה משלהם.ממשלה אשר תצטרך ביום מן הימים לשלוח את בניה לשדה הקרב, ובנים אלה יצטרכו להקריב את חייהם למענה, כשאינם יכולים להאמין שנבדקו כל האופציות לפתרון המשבר, לפני שיאלצו לצאת למלחמה. כאשר נפלו בנינו במערכות השונות, לא כך הם רצו לראות את המשך הדרך בה מנווטים קברניטנו את הספינה. הם רצו לדעת שאיבדו את חייהם, על מנת שהדורות הבאים לא ידעו עוד מלחמה. עדיין אין לנו את הפריווילגיה לנוח על זרי הדפנה. סביבנו ובתוכנו קיימים אותם זרמים קיצוניים ופנטים שינסו לשים מקלות בגלגלים, בכל הסדר נורמלי שכל כך מתבקש וחייבים אנו להיאבק בקיצונים אלה עד חורמה.
חייבים אנו להישאר חזקים ולשדר עוצמה לסובבים אותנו. 
האם נוכל לעשות זאת עם מנהיגות כזאת?    
האם מנהיגות כזאת תוכל להגיד :"אחרי" והעם ילך איתם? 
מחוייבים אנו, מדור לדור, לזכור ולא לשכוח את הבנים והחברים, שנתנו הכל על מנת שנוכל, אנחנו, להמשיך בשגרת חיינו. את זה ניסתה ניצה שנה אחר שנה להנחיל לנו בהצלחה ובתבונה רבה.
כל אחד ואחד מהנופלים היה עולם ומלואו. אחדים בעלי משפחה שנותרה מיותמת, אחרים בגילאים בין 18 ל-21, שהיו רק בתחילת דרכם ולא זכו לילדים ונכדים, נערים צעירים. אחרים, שרק עלו לארץ המובטחת וישר נשלחו למלחמה, בנים שרק התגייסו לצבא, מצאו את מותם בתחילת הדרך והשאירו משפחה עצובה 
וכואבת. טייסים שהגנו עלינו ממעל והתרסקו לרסיסים למטה, ואסתרק'ה היפה, שרצה להגיש עזרה ופגז 
תפס אותה בעמדה.
מקווה שזכר הנופלים לא ישכח!
שנמשיך לשמור על מסורת זו, כפי ששמרה אותה ברגישות ניצה חי , זיכרונה לברכה!
כתב: רם ששון