title
title
title
title
title
title
יום השואה תשעח


דברי פתיחה ליום השואה תשע"ח, שנשא ברוך ליפסקי  
כל שנה אנחנו עומדים כאן, באותו הערב, באותו המקום ונראה לרגע, כי זה הכל מן שגרה שכזו. 
חג הפסח מאחורינו ויום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות עוד לפנינו.
יש כבדות באוויר.
יום העצמאות השנה מיוחד עוד יותר - 70 שנה להקמת המדינה. 
מן יום הולדת. מדינה כבר לא צעירה, ועדיין יש הרבה מה לשנות והרבה מה לשפר.
הכבדות באוויר יכולה להשפיע על הטון של הדברים.למרות כל האבידות, אפשר להסתכל על מחצית הכוס המלאה ולהדגיש את מה השגנו. איך, למרות הכל, הגיעו לכאן עולים מארצות שונות והקימו פה מדינה משגשגת. 
הזמן שחלף, כאילו רומז לנו ש'ישן מפני חדש תוציאו', כלומר, מה שהיה כבר פחות רלוונטי לחיינו ולכן, בואו נתמקד בחדש.
זו בהחלט דילמה: האם לשחרר את הישן ולהתמקד בחדש?
האם בכלל אפשר ללמוד ממשהו של דורות קדומים?
התשובה מורכבת.
התכנים שנעלה היום לא שייכים לעבר והם מאוד רלוונטיים.
המין האנושי התקדם בציר הזמן, אבל העוולות נמשכות, אמנם בשמות שונים, אבל רצח, עמידה מהצד, חוסר איכפתיות - כל זה נמשך כחוט השני בהיסטוריה.
לצד זה יש דוגמאות רבות של שותפות, של ערבות הדדית, שאותם אנחנו כמהים להבליט, כי הם אלה שנותנים לנו דוגמה חיובית של איך נכון לחיות.
המסר הזה הוא על זמני, ולכן השואה אינה קשורה רק למלחמת העולם השנייה ורק לאירופה, אלא היא אירוע שצריך ללוות את כלל המין האנושי.
הנוראות של השואה עומדת לה לרועץ, משום שאיך אפשר להכיל משהו כל כך גדול.
יום זיכרון זה, הוא המשך ישיר של חד הפסח, בבחינת 'והגדת לבנך'. נגיד לבנינו להיות איכפתיים, להגיש עזרה, למחות כנגד הרוע ולהשתדל להיות טובים.
הצלחה בכל ולו חלקית, תמלא את נפשנו ואת הכוס המלאה בעולם הזה!