חדר האוכל בקיבוץ איילת השחר
את בניין חדר האוכל תכננו במשותף
האדריכלים מרדכי זברודסקי ואריך ראש (תודה לויטוריו קורינלדי שזכר את שמו הפרטי של
ראש והוסיף ש"הוא היה יקה בשמו, באישיותו ובהכשרתו"). הבניין נבנה כשהוא
בולע אל קרבו את חדר האוכל הישן, נחנך ב-1958 ונחשב כבר מאותה עת, וגם עד היום
לאחד מחדרי האוכל היפים שנבנו בתנועה הקיבוצית. "זו פנינה ארכיטקטונית, זה
משהו מדהים איך שהאדריכלים שילבו אותו בנוף, עם המרפסת שיוצאת אל הנוף והחלונות
הגדולים. הוא כמו חץ אל עמק החולה", סיפר לי עוזי דיסלר (91) – חבר הקיבוץ
ומי שהיה פעיל שנים רבות בתחום הבנייה באיילת השחר. "חדר האוכל היה מרכז
החיים שלנו. הוא שימש גם כחדר אוכל, גם למסיבות, לחגים, לליל הסדר (עד שהוקם 'בית
העם') ולעריכת אספות כלליות של האגודה. האספות היו נערכות בשעה תשע בלילה וכשהיה
מזג אוויר מתאים, היינו עורכים אותן במרפסת וזה היה יפה מאוד. בארוחות היינו
אוכלים והילדים היו משחקים בדשא למטה או במרפסת למעלה".
בניין חדר האוכל מזכיר שלה (Chalet) באלפים השווייצרים, אבל
מתברר שלאחרים המבנה מזכיר כנסייה בארוקית. בכל מקרה אלה שעבדו עם זברודסקי,
מספרים שהוא אהב לעצב למבנים שתכנן, גג משופע, כמו זה שתכנן בחדר האוכל בחניתה
שסקרתי כאן. המבנה מנצל את הטופוגרפיה: בחלקו האחורי (הדרומי) הוא בן קומה אחת
והכניסה היא ישר לאולם האכילה. בחלקו הצפוני הוא דו-קומתי כשבמפלס התחתון מצויים
משרדים שיועדו להנהלת הקיבוץ ולדואר וכן חדר קטן שיועד למפגש ולמנוחה. לפי האדריכל
פרדי כהנא (שהוא היום ההיסטוריון הבכיר לתולדות התכנון בקיבוצים), זה כנראה חדר
האוכל הראשון שתוכנן כמבנה דו-קומתי ובכך ייצג תפיסה חדשה בתכנון חדרי אוכל
בתנועה. לקראת סיום מבקש דיסלר לציין, שבבניין חדר האוכל גם הקונסטרוקציה נחשבה
היתה לחלוצית וחדשנית. לדבריו, הקונסטרוקטור הראשי של המחלקה הטכנית, סיפר לו שכל
הגג שבולט קדימה דרש פתרון קונסטרוקטיבי לא שגרתי ולכן כל הגג כולו מתבסס על שתי
קורות עליונות. באותה הזדמנות שדיסלר שוחח עם הקונסטרוקטור אי שם בסוף שנות
החמישים, ביקש ממנו הקונסטרוקטור בדאגה, שיבדוק ששתי הקורות יישארו שלמות ונקיות
ולא יתקעו בהן שום בורג, כי כל פגיעה בהן עלולה לפגוע ביציבות הגג. דיסלר חזר
לקיבוץ ועלה לבדוק את הקורות וגילה שכבר הספיקו לתקוע ברגים בדיוק בנקודות שעליהן
הזהיר הקונסטרוקטור…
370 סועדים יכולים לסעוד כאן במקביל.
מאז השלמתו ב-1958 הבניין כמעט ולא עבר שינויים. ב-1982 נערך בבניין שיפוץ
שבמסגרתו עבר חלקו הדרומי שינויים: הכניסה הוקמה מחדש, נוסף אגף לחדרי שירותים,
אגף להגשה עצמית, נוספה מכונת כלים וגם תקרה אקוסטית שכיסתה על התקרה המקורית.
ב-2003 הפסיק חדר האוכל לפעול.
.
בסמוך לחדר האוכל מצוי אמפיתיאטרון
פתוח שתכנן האדריכל ישראל מילוסלבסקי. דיסלר סיפר לי שהאמפיתיאטרון שימש להקרנת
סרטים ו"גם הוא היה מוסד בפני עצמו. הקרינו שם סרטי סינמסקופ. עד אז הקרינו
על מסכים קטנים ואז פתאום הגיע המסך הענק הזה. אני זה שאפילו תכנן את הקונסטרוקציה
למסך שהיה קבוע. הקונסטרוקציה שהרכבתי למסך הורכבה מברזל ומלוחות אסבסט. שם היו
מחוזות נעוריי…".
.
מבנה הרפת הוקם על ידי "גדוד
העבודה" שהופקד על בניית המבנים הראשונים באיילת השחר. מי היה האדריכל?
"כל התכניות נשלחו ממשרדי פיק"א בפריס", מספר דיסלר.
.
לא רחוק משער הקיבוץ ניצב "בית
העם" הענק. גם אותו תכנן האדריכל מרדכי זוברודסקי (הפעם בלי ראש, שהופקד על
תכנון בית הארחה שנבנה באותה עת). בית העם נחנך ב-1970 והוא תוכנן כך שיאכלס חוץ
ממופעים, גם את ארוחת ליל הסדר השנתית. לכן, תוכנן האולם להכיל 1,000 צופים ובסידור
ריהוט שונה גם 1,000 סועדים. כל טרסה באולם הוקמה ברוחב של 1.80 עד 2.00, כדי
שניתן יהיה למקם בה שתי שורות של מושבי צופים למופעים או שולחן עם כיסאות מכל
צידיו.
בית העם הוקם במקבץ של מספר מבני ציבור
חדשים באותה עת של איילת השחר. צמוד לו נבנה "בית פבזנר" נחנך ב-1971
ונבנה במקור לשמש כארכיון וחדר זיכרון. גם בית העם וגם בית פבזנר עומדים היום
שוממים. דווקא המבנה השלישי – בית הכנסת (נחנך בחג שבועות 1981 ונבנה על ידי מחלקת
הבניה של הקיבוץ הארצי), פעיל עד היום ועל לוח המודעות אפילו מצאתי זמני תפילות.
את בית הכנסת תכנן בשנות ה-60 האדריכל אבנר דרורי, כדי לשרת את אורחי בית הארחה
שנבנה בסמוך (והיום מתפקד כמרכז קליטה לעולים מאתיופיה). את בית הכנסת ובית טזנר
לא ראיתי ולכן לא צלמתי אותם.
.
בבית הקברות השוכן במזרח הקיבוץ יש
שערי ברזל מעוצבים וקיר זיכרון שהוקם בשנות ה-60 מבטון חשוף לזכר קרובי החברים
שנספו בשואה. את הקיר עיצב אמן וחבר הקיבוץ גיל מוזס. תמונות בהמשך.
.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לעוזי דיסלר שהיה רכז הבניין באיילת השחר, לאדריכל פרדי כהנא על תכניות חדר האוכל, לאדריכל ויטוריו קורינלדי, לאדריכלית יעל אלף (שגם שלחה לי קישור לגיליון המציג בין השאר, מאמר שפרסמה על הבתים הראשונים באיילת השחר), לאדריכלית קרן מטרני על העזרה, וכן לנועה הרמן מארכיון קיבוץ איילת השחר על הפרטים ההיסטוריים השונים.
(הכתבה משנת 2014)