title
title
title
title
title
title
הדולב הצעיר
 סיפור לט"ו בשבט / ינואר 2005

מעשה, שכנראה והיה לפני זמן מה, באחד החורפים שחלפו.
היה היה דולב אחד, צעיר למדי, שגדל על גדת וואדי איתן, בקצה חורשת דְלבים וותיקה, מפוארת ומכובדת.
עוד בקטנותו, כשהחל עולה לגובה, מתרומם ונישא, גברו וגם צימחו בו הרפתקה ואתגר. משקיף ולומד את הנוף העוטף אותו, הביט אל העצים האחרים הגדלים סביבו.
לילה אחד, חם במיוחד, החלו הרהורים שונים מטפסים בצינורות העצה והשיפה. בטפסם, ערערו ייעודו ולרקמותיו הטילו, כאבנים כבדות, ספקות במטרותיו הדלביות העתיקות.
במחשבה עצית שאפשר רק לדמיינה, ביקש להיות כמו הברוש והאקליפטוס, שאינם משירים עליהם, לא בסתיו ולא בחורף, אלא כשמגיע זמנם.
או לפחות, כדוגמת האורן ירוק העד,שרק מחטים יבשים ואצטרובלים צנחו מענפיו בעתיים. כך סבר ונתן דעתו ורצונו להיות כמותם, לקבל את החורף עם עלווה, מלא אנרגיה ונמרץ.
כל הקיץ שמר את סודו לעצמו. את התכניות כיצד ואיך יצליח להשאיר, עד כמה שניתן, עלעליו ולהישאר ער, לא שיתף גם את חברו הטוב, בן גילו, שעמד לצידו בסמוך.   
שכנתו, דולבית ישישה, נהגה לקראת החורף להקדים. לידו ניערה ביסודיות זלזלים, ויום אחר יום הורידה עלים שייבשו. בין לבין, רפרפה ונגעה בו קלות, להזכירו כי הנה ועוד מעט תגיע השעה.  
"כולם, כולם" שמע את זימרת הרוח בעלים, מלטפת ענפים בסוף ימי סתיו מתקצרים, "הגיע העת לחטוף תנומת חורף טובה".  
אך הוא יהיר ובלתי זהיר. מתאמץ ונלחם לשמר כסות עלים. מכל צידיו החלו דלבים ודומיהם לעמוד בשלכת וערמות עלים שנשרו, כיסו את האדמה הטחובה.  
משתוממים הביטו אליו בני מינו, תוהים לפשר מעשהו הנלוז, שחמד את שיש לאחר, ולא כיבד את אלפי הדורות של עצים נשירים, הגדלים על גדות הנחלים.  
חברו הטוב הִטה עצמו וניסה לשדלו - כמה לא כדאי לו לוותר על פינוקי השינה והנחת.
ואף הדולב הכי זקן, הפסיק את השתיקה שגזר והסביר לאט, שאין זה נבון לעץ בעל עלווה רחבה, שצורתה כף יד פרושה ולא מחט צרה, להישאר מבלי לנשור.
לכן, הוא חייב לחדול לאלתר.
אבל הוא בשלו. להוט ואוזר כוח מאתגרו. חושק בעלים ומתהדר בם כאילו היו תכשיטים.
שמעה רוח ערביים את מחשבתו הרברבנית והחליטה למסור רצונו למרומים. שם הוחלט אחר כבוד לקבל רצונו וללמדו לקח בל ישוער.
שלהי נובמבר הביאו עימם בעיקר עננים לבנים, שמנמנים ורק מעט קור.
 ואף על פי שהצהיב, עלתה תכניתו יפה, בעזרת משאבים ומאגרי כלורופיל מוטמעים, שהוכנו לימות הגשמים והכפור, לשמור לא מעט עלים על ענפיו הלאים.  
וכך ראה את הארץ הצמאה מוריקה.
פרות חומות טיילו בשלווה בגבעות שופעות ירק. נחליאלי שובב קיפץ והוציא תולעים. שבלולים מרחו על גבעולים צעירים עקבות שקופים וסתווניות אחרונות ודיגדיגים קישטו את המרחב הצונן בתמימות יופיים.  
מתבונן אל הדלבים, עצי הערבה והצפצפות, שהולכים ומתפשטים, מרביתם הפכו עירומים ומנומנמים, ומחציתם כבר חולמים בנעימים.
 עמד הדולב, כתום וחום אדמדם, צוהל ופעיל. מתמלא גאווה בייחודו וביכולתו לחוות את מקסמי החורף ולהיות ער ועד לפלא המתחרש.  
דצמבר הדף ברכות את נובמבר ויחד עם טבת היה יבש ברובו. פה ושם ירדו טפטופים וחלה התקררות נוספת.
אך מלבד הרבה עננים תפוחים ומאפירים, שמילאו את השמיים, לא הורגש שינוי משמעותי, ואת כרסם המלאה טיפות מים, לקחו זרמי אוויר מזרחה.  
אך סוף דצמבר ואחריו, ימי ינואר ראשונים, בסוף חודש טבת, הביאו עימם גשם רב, קור מקפיא, רוחות מצליפות וכדורי ברד.
 לבד עמד בפרץ המום ומעט מבוהל. צמרתו התכופפה מחמת משב פרצים.
 קליפת העץ וענפיו החווירו ובמקומות אחדים הפכו שקופים כזכוכית העומדת להתבקע.
 גם שורשיו נסדקו במעבה האדמה ועליו נתלו בו קשים ושבורים. משויִתֵר על דרך אבותיו וחוכמתם, לא כיסתה תנומה וארזה אותו בתוך קונכייה חמימה בלתי חדירה, של שקט ואי עשייה.
 גם התכנסות חורפית משכבר הימים, לא פרשה שמיכת שכבות של הגנה עבה, מבית היוצר של אזוב ושינה הגונה.
 יחידי ורועד, נאלץ לשמוע את צווחת הרוח המשתברת, להצטמק, כשהקור חדר אפילו את מעבה הגזע וללא בעיות צרב את מעטפת הענפים הדקה.
 רעמים שאגו מעליו וברקים קרעו את השמיים בהבזקים מסנוורים, שכמעט ופגעו בקצוות העלים.  
לילות חודש שבט דלגו ממזל גדי לדלי ולא הביאו מרפא, או הצלה והיו אף יותר פראיים וסוערים.
 האוויר דקר בקיפאון שצורתו חרבות קרח, שנישאו על גבי רוחות צפוניות ועננים משתנים, הדומים לסוסי קרב, השתוללו מעל ראשו.  
בימים נצבע הרקיע אפרוריות כהה. ערפל כבד כיסה הרים ועמקים והאופק לא ניראה.
בשלולית אחת שנקוותה למרגלותיו השתקפה לנגדו התפכחות שורפת, שטשטשה את כל התעניינותו גם במראות החורף הקסומים.
 שם, בתחתית מי הבוץ הקרושים, השתקפה אמת מעורטלת מכל ייחוד. בבואת דולב חסרת יופי, עמדה שחוחה, חשופה וללא מגן מול צבתות האיתנים ששבו ותלשו בכוח את עלי הרהב המצולקים, שרק מספר זעום מהם נותר עימדו.  
הציפורים המעטות שישבו על העצים העירומים, הדירו רגליהן ממנו מחשש למראהו יוצא הדופן.
 לקראת ערב היו קרפדות וצפרדעים מקרקרות לעברו בגיחוך.  
בלילות צרצרו צרצרים בקולות צורמים, שואלים בנזיפה "מה קרה לך!? ולמה אינך ישן, דולב שוטה?"
עייף מיגון, פחד וקור, ביקש בתחינה כי בשם כל הרוחות, קשת השמיים ותפארת הדלבים, ישרוד הוא את החורף.
 חרישית גם הוסיף הבטחה קטנה – שישתדל לתקן מעשיו וישקיע מרצו בלימוד חוכמתם עתיקת היומין של טבע הדלבים הנשירים.  
וכמובן, לא יחסיר תנומת חורף, שזיכרון נוסטלגי מתוק, צייר לפניו את החלומות הקרובים ליקיצה ובהן הופיעו עלי כותרת לבנים שלא ראה כמותם, מבשרים על בוא האביב וההתחדשות.
בעודו מהרהר התקדרו פני השמיים במהירות.
 רעש רם ואדיר שלאחריו אור מבהיק ביקעו את כיפת המרום ושבר ענן הטיח על האדמה מפלי מים ושיטפון, מלווה ממטרי זלעפות מעורבבים יללות רוח ופתיתי ברד גדולים, שכיסו את הארץ כולה בגעש מים זורמים.  
הדולב הצעיר הזדעזע והיטלטל מצד לצד, אחר התעקם ונטה כולו אחור. לשמע קולות הפצפוץ פורצים מתוכו, חש והנה הוא מתרסק וקורס.
 מרחוק שמע לפתע קול חלוש, כאילו בוקע מקרקעית גזע, קורא לו.
 מתפלא, חיפש מאין בא הקול, שלא דמה לציוץ, זמזום, שריקה והמיה בנפרד, אבל כלל בהרמוניה את כולם.
 בקצה השביל שטיפס לגבעה, ראה עץ זקוף לבן וזוהר.
 המראה היה כל-כך מוזר בסחף הסופה, עד כדי כך שסבר והנה הוא הוזה ומדמדם ועוד מעט יגיעו קצו.
 אבל כשהבחין כי הוא מזהה את הצלילים והם הופכים לשירת עצים, שהאזין לה כשרק החל צומח, נדלקה בו תקווה זערורית.
 מבעד לעצים הנמים, ראה שקדייה בשמלת פרחים לבנבנה קוראת לו בקול דממה דקה - שלא ידאג והוא אינו לבד.
 "הימים" המשיך קול הקטיפה, "ימי ט"ו בשבט. ראש השנה לאילן וחגם של כל הטבע והגן.
במועדו אני פורחת.
 מכיוון שאתה בד"כ ישן, אינך יכול לראות, אבל באחד מחלומותיך אני, קרוב לודאי, מופיעה".
 בלב החורף הזועף, נפער חור ופיסת תכלת נפרשה מעל השקדייה, שדמתה למלאך שירד אל הארץ עם כנפיו הלבנות, לפייס את הטבע.  
פרחיה הצחורים משוחים בגוון ורוד, האירו את השמיים האפלים, חיממו וריככו את האוויר, שולחים שפע ניחוחות נעימים לחלל הקפוא והסערה פסקה, מבלי שהשגיח.  
בתוך כך ידע הדולב הצעיר, כי אין הוא יודע אם ישרוד, אבל תבונת הטבע ומחולות יופיו, הראו לו עד כמה אפשר להיות שמח, כשיש מישהו אתך בלב הסערה ועמו קרן אור. 
 חג אילנות שמח!