title
title
title
title
title
title
"שיר, תמונה, סיפור וסרט" מפגש עם הגימלאים הצעירים בגאי"ה

ערב מחמם לב..
להיות גימלאים ערב בשבוע, אצל "אמהות התרבות" המסורות, הרציניות, היצירתיות והמתוכננות להפליא כמו חנה'לה וכרמלה שלנו, זאת זכות כמעט מלידה...
את הערב הזה, האחרון, הן החליטו להקדיש למסיבה לגימלאים החדשים – "בשיר, תמונה, סיפור, או סרט"...

אורלי חורין, האחת והיחידה שלנו, קיבלה את השרביט להנחיית הערב, בתור גימלאית חדשה ובזכות כשרונה הרב במוזיקה. הערב היה בנוי על כתפיה והיא עמדה בו בצורה מוצלחת ביותר. היא גם ראיינה וגם סיפקה את כל הנקודות שהיו אמורות להרכיב את התוכנית.
כגימלאית צעירה וחדשה, פתחה אורלי את הערב בסיפור כניסתה להוראת המוזיקה בבית הספר המקומי. צעדים ראשונים, חששות ועם הזמן -עשייה מרתקת בתחום. וכמובן, צורף השיר :המורה לזמרה" כשכולנו משתתפים ומלווים את "המורה לזמרה"...

אחריה המשיך שמעון כפיר, "צמוד לאזרחיות על ארבע" הנאמנות שלו, אבל לא ב"שפת מו", אלא בשפת "בוץ נצמד"... שמעון סיפר סיפור מהעבר הרחוק על מקרה מיוחד ומצחיק, שהתרחש ברפת. 
נוצרה אווירה שמחה, מלווה בשני שירים תואמים, כמובטח בתוכנית.

שלישית הייתה אתי זמיר עם סיפור עלייתה לארץ ובחירת שירים לא שיגרתיים, שכל-כך הרשימו אותה עם הגיעה לארץ
בשם יונתן זמיר, היא סיפרה על מפגשי המשפחה בערב שבת ובחירת השיר שהוקדש למפגשים אלה הייתה בלדינו, בקולו הערב של יהורם גאון.

רביעי הצטרף למספרים יורם דורה, שהתעלה על עצמו עם סיפור נחמד על סבתו ותמונה משפחתית ממש גזעית וגם שר בעצמו, אבל מסמר ההופעה שלו היה גילוי סוד הזוגיות עם רעייתו האהובה, רעיה, זוגיות הנמשכת כבר 40 שנה. 
הוא בחר לשיר שיר התואם להפליא במילותיו.
אחריו סיפרה את סיפורה עליזה ארז, סיפור עלייתה מאגאדיר שבמרוקו, כשבסיומו הושמע שירו המרגש של יהורם גאון "יש מקום" (שתמיד סוחט ממני דמעה). בכלל, יהורם גאון היה מאוד מבוקש בערב זה.

שישי עלה לבמה אבנר ניר, שסיפר לנו בגאווה על שלושת בניו המוכשרים מאוד ומצליחים במיוחד בעיסוקיהם ועושים לו נחת מבורכת (וגם לנו). שמחנו מאוד לשמוע עליהם. 
כחיזוק לתחושת אהבתו למשפחתו היקרה והאיכותית, בחר אבנר בשיר אוהב של יהורם גאון "אלף נשיקות".

אורלי חתמה את סיפור הוראת המוסיקה ועיסוקיה האחרים בביה"ס, כשהיא מפתיעה ומרגשת אותנו עד דמעות, עם סרטון השיר "חי" שהופק בבית הספר לסיום שנת הלימודים תשע"ח, כ"שירת רבים רב-דורית".
לא היה גבול לריגוש. זה היה מקסים, מרומם לב ומיוחד במינו. 

וכפי שאורלי יודעת לבחור שיר במקום הנכון, שרנו לסיום ב"שירת רבים" של כל באי המועדון את השיר "עוד לא אהבתי די"...ויצאנו מהערב הזה מדושני עונג ומרוממים, ממש בהפתעה, מלאי אהבה ורצון להודות –
ל"אימהות התרבות" שלנו, שיזמתן וטרחתן והשקעתן וגייסתן את מיטב הכוח התרבותי שלנו, אורלי. 
תבורכו ותמשיכו כי זה בליבכן. ואנחנו נזכה לדחות, מבלי משים, את "מבואות הזיקנה" הזוחלים אלינו –
ב ה ח ל ט י ו ת!!!
השתתפה, חשה, נהנתה וכתבה,
אסתר סער