לאירועים אלו מגיעים חברי הקיבוץ, תושבים, ובנים שמחוץ למשק, וההתרגשות רבה מאד.
המועדון המחודש והיפה שלנו באחריות האגודה המוניצפלית "נופי איילת".
גדוש פעילות תרבות, חברה, מפגשים, חוגים, קבלות שבת וכו'
נאחל לכולנו שפע פעילויות ואירועים לכלל הציבור - לגימלאים, לדור הצעיר ולילדים.
אחראית על המועדון דבורה זרח.
הטלפון של דבורה: 6932715 ; 052-8348137
לבין חגיגת העם והארץ.
השנה בחרנו להעלות על ראש שמחתנו 40 שנה לחתימת הסכם השלום עם מצרים, שעל אף קרירותו מהווה סטטוס קוו יציב עם שכנינו מדרום.
נכנסו לאווירת החג החופשית, עם ריקוד הדגלים של הילדים במרפסת, דבר מנהל הקהילה והזיקוקים.
המשכנו להפנינג גדול ומגוון ובו תערוכה קטנה של זיכרונות וצילומים מסיני מאת חברי איילת השחר, פעילויות ומשחקים פרי המצאה וביצוע של חברים מהקהילה האיילתית מתכני החג, ודוכני אוכל מעדות וטעמים שונים.
כ-730 חוגגים עבריים היו שם.
על ליל הסדר שהיה, אבל נתחיל מהכוס הרביעית.
וכל כך למה ?
כי בברכה לכוס זו, שנכתבה על ידינו (חמוטל ואני), התייחסנו ל"הפקת הסדר".
וזו הברכה:
אנחנו אשר על ה"סדר", אמנם לא יצאנו "לחרות", ונשארנו משועבדות לקיום הסדר. במשך שנים רבות חשוב לנו למלא את מצוות קיום הסדר הקיבוצי באיילת-השחר. המצווה לספר ביציאת מצרים, על כל המורכבות של הסיפור.
אנחנו לא מקיימות את המצווה בעצמנו, כמובן. יש לנו עוזרות נאמנות "חסידות נסתרות", וגם כמה עוזרים המצטרפים לקיום המצווה.
כולנו חרדים לקיומו של הסדר הקיבוצי באיילת-השחר. מסורת שנמשכת באופנים שונים כבר כמעט 100 שנים.
אנחנו, מרימות כוס רביעית לקיומו של ליל הסדר הקיבוצי המשותף, לעוד שנים רבות.
לחיים וחג שמח !!!"
עד כאן לשון הברכה.
השנה חגגו עמנו בחדר האוכל – 410 מסובים.
בכדי שנזכה ליופי והחגיגיות בה התברכנו, נדרשו מאמצים והכנות רבים:
ההכנה מתחילה אצלי בפחדים שאני מפחידה את עצמי, שלא נהיה מוכנים בזמן, שאולי משהו ישתבש, ועוד מיני חששות ודאגות משונות.
ואז באה חמוטל, ומרגיעה אותי שהכל יסתדר ויבוא על מקומו בשלום.
הגם שחדר-האוכל שופץ השנה, עדיין, כדי שיהיה חגיגי ומתאים לליל הסדר, נדרשה לא מעט עבודה להביאו לחגיגיות שנראתה בליל הסדר עצמו.
כאן באה לידי ביטוי עבודתן הנאמנה של ה"חסידות הנסתרות" – רעיה, נוקי, פוקי וענת, ועוד כמה "נאמנות", שלא חסכו מהשעות המאוחרות של הערב והלילה כדי לסייע ולעזור בכל הכרוך בעבודות לקראת ליל הסדר.
בתחום האומנותי של הערב חסרנו השנה את אורלי חורין, (שהתגייסה השנה כסבתא לנכדות בסדר המשפחתי), ובכדי להכין את הילדים להופעה ושירה ובחד-גדיא, עזרה לנו עירית כץ ממחניים, ואנחנו מאוד מודים לה על-כך.
נודה ליורם ומיכאל בורשטיין (יורם שמלווה בנגינתו את כל מי ששר ומופיע, ומיכאל שמפעיל את ההגברה בלילה עצמו). רק אחרי הסדר הסתבר לי שבחלק הדרומי של חדר האוכל ההגברה פעלה הרבה פחות טוב, ובנושא זה דרוש שיפור.
נודה לאלה ש"מאחורי הקלעים" תורמים ועוזרים: משפ' שדה שבמשך שנים על המרק, שובל וערבה שעל הקניידלך, יחד עם המגלגלות, הבחורים שמסדרים את השולחנות, נערי הבוגרת שתורמים את תרומתם. והתורנים הרבים המגיעים כל אחד בתורו לקחת חלק ולו קטן בהצלחת הסדר.
תודה להגר ויאיר ליפסקי, שתרמו לסדר בנגינתם.
נודה לקריינים הרבים שכל אחד בזמנו קרא את הקטע שהופקד בידו לקריאה.
למובילי השירה בציבור - דיתה עילם ויורם דורה, וגם לפנינה בהט שהוסיפה את קולה הייחודי. תודה לרבים שנעתרו להזמנתנו לקחת חלק עם בני משפחתם בשיר "אחד אלוהינו" ולעשות זאת מהבמה.
לפני 50 שנה (בשנת 1969) היה הסדר האחרון בחדר האוכל, לפני המעבר לסדרים בבית העם. בסדר זה ליווה אותנו פעם נוספת יחזקאל בראון, שכתב אז עיבוד מיוחד ל"חסל", אותו אנחנו עדיין שרים בסיומו של הסדר.
בבית העם חגגנו במשך 25 שנים את ליל הסדר (כ-1000 מסובים כל שנה!)
בשנת 1996 חזרנו שוב לחגוג בחדר האוכל.
דבר נוסף - השנה מלאו 40 שנים להגדה המחודשת שלנו, שאיתה אנחנו מבלים כל שנה בליל הסדר. גם בסדרים משפחתיים ובתפוצות.
ולסיום - לא נותר לי אלה לקוות שנזכה כולנו לקיים את המצווה לספר ביציאת מצרים. ואת המצווה "והיגדת לבנך ביום הזה", גם בשנים הבאות.
נועה הרמן
ירקות החורף שמפנים את מקומם לשתילת הקיץ. שדה כרובית לקראת קטיף. הכל מלא בהדר ירוק, צהוב ולבן. שלל פריחות וריחות משכרים והשנה גם התברכנו בגשמים הרבה יותר מהשנים הקודמות. אשרינו!
נדמה כי מה כבר יש לחדש, כבר הכל נאמר ובכל זאת בלב פנימה יש תחושה של שמחה, של התרחבות הלב.
היופי, כך נדמה לי, הוא בשילוב בין ישן לחדש. ובקיבוץ הגדלנו לעשות.
ישבו אנשי רוח שחיו בקיבוץ לאורך השנים וחשבו מה לספר ואיך לספר.
הם היו משוכנעים שכל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח.
עד 1954 התייחסו בליל הסדר גם ליום השואה, יום העצמאות ולחג הפועלים - כל אלה היו אירועים בהם יצאנו מעבדות לחירות.
לאחר מכן, בעזרת אנשי בית השיטה שהגיעו בפילוג, נוצרה הגדה שחיברה בין המסורות של שני הקבוצים, כשדוד אלף כתב וצייר ציורים מדהימים שמופיעים בהגדה עד היום.
בהמשך, בשנת 1979 נוצרה ההגדה בה אנחנו קוראים היום.
כל זה מלמדנו על הדורות הקודמים והאנרגיה שהשקיעו ביצירת החג.
זו הוכחה לכך שהיה פה שמח לפני שנולדנו. זו הוכחה לכך שיש לנו הרבה במה להתגאות. המשך היצירה היהודית בכיוון מודרני וחילוני היה חשוב לחלוצים ולרבים שבאו אחריהם.
עכשיו כשאנחנו יושבים לשולחן בליל הסדר, אנחנו מחויבים לעשות את הלילה הזה שונה מכל הלילות, לא רק במאכלים אלא גם בתוכן, כשאנחנו שרים ביחד כקהילה קיבוצית את שירת החירות הזאת, שעדיין רלוונטית לאחר שנים כה רבות, בדיוק כמו סיפור יציאת מצריים.
חג שמח לכולם!
כוס שנייה, מתוך ארבע הכוסות בליל הסדר, הרימה יעל גרינשטיין-מירובסקי
כוס שנייה לדרך –
עם ישראל הלך דרך ארוכה במדבר, דרך שהבחירה בה הייתה תחת אילוצים ואיום, אבל סופה היה שחרור והצלה.
בחג החירות תשע"ט נאחל לכל הנשים שבינינו, שתהיו בנות חורין לבחור בדרך בה יבחרו ללכת באופן חופשי, ללא תכתיבים ואיסורים, מתוך אמונה עמוקה במה שנכון עבור כל אחת מאיתנו.
ולכולם, גברים ונשים, נערות ונערים, ילדות וילדים, נאחל שנלך בדרכים טובות, שבהצטלבויות שנקרות בדרכנו נדע לעשות את הבחירה הנכונה בדרך המתאימה ביותר עבורנו. וגם אם זו דרך חתחתים, וגם אם מסתבר שטעינו בדרך – שנדע לחשב מסלול מחדש – ולצאת מחוזקים, משיעבוד לשחרור, בדיוק כמו עם ישראל.
לחיים!
ערב יום השואה והגבורה תשע"ט
מוקדש השנה למאבק ההישרדות של היהודים בשואה. הערב נביא לפניכם קטעים מתוך יומן
שנכתב בידי אדם בשם אריה קלוניצקי. שם היומן "יומן אבי אדם" והוא מביא
עדות חזקה בעדינותה על קורותיה של משפחה אחת המנסה לשרוד את התופת.
בני הזוג אריה ומאלווינה קלוניצקי
היו מורים בבית ספר בפינסק. ב-22 ביוני 1941 בעת שהגרמנים תקפו במפתיע את בני
בריתם הרוסים, שהו בני הזוג בחופשה אצל הוריה של מאלווינה בבוצ'אץ' שבאוקראינה.
כשבאה ההתקפה הגרמנית שוב לא יכלו לצאת משם. לפתע הפכו לחיות הנרדפות על נפשן. ללא
בית וללא כל מחסה אחר, ללא מזונות ומלבושים, ללא כל אמצעים כספיים, הם עושים
מאמצים על אנושיים כדי להינצל ולהציל את ילדם אדם. שעה שפסה כל תקווה, הם מפקידים
את ילדם בידי משפחה נוצרית מתוך תקווה קלושה שמא יישאר לפחות הוא בחיים.
סיפור קורותיהם עולה מן היומן אותו
כתב אריה בעברית, בעודם מתחבאים בשדה הדגן. היומן נכתב בימים האחרונים להשמדת
יהודי גאליציה, בזמן שהגיטאות כבר חוסלו ותושביהם- 450 אלף בקירוב- נשלחו למחנות
ההשמדה. יריעת הזמן קצרה מאוד בת שבועיים בלבד. אולם בחווית השבועיים הללו מתמצית הטרגדיה
היהודית בשנות השואה.
לאחר שקיבלו בני משפחתם של אריה
ומאלווינה קלוניצקי את דבר העדות הזו על גורלם הטרגי, נודע לפתע כי צאצאם אדם שרד
לפליטה. עתה החל מאבק על גורלו של הבן והחזרתו לחיק עמו ומשפחתו – מאבק שלא נשא
פרי.
אריה קלוניצקי היה קרוב משפחה של
הזמר היהודי קנדי המפורסם ליאונרד כהן, אשר קרא לבנו אדם. כהן, עסק בנושאי השואה
בחלק משיריו, אשר יובאו כאן הערב.
דינה
קגן
אני אתחיל הפעם מהסוף ואעבור להתחלה, ובדרך אנסה לענות על כל מיני הירהורים ותהיות. היה חג נפלא לפי כל הכללים והמסורת האילתית, ועם טוויסט קטן (שאליו נחזור בהמשך).
התחלנו עם אירוע
פתיחה, מה שנקרא "פרוזדור לחג", ברחבת מגדל המים, עם הפנינג
זורם, עם מאפים מעולים שהנעימו לנו את החיך, חלוקת שי, יצירה לילדים, שבעצם בנתה
את התפאורה של הבמה, וים של אנרגיה טובה, שהכניסה את כולם לאווירת
החג.
באותו היום האנרגיה
הכללית, או ה"תדר" שכולם הגיעו אליו, כבר עלה בשתיים או שלוש דרגות.
בערב החג - ארוחת
החג המסורתית בדשא, שכל אחד הביא את ההכי טוב שלו (דרך אגב, אצלנו בשולחן אני לא
יודע אם היה את האוכל הכי טעים, אבל לפחות top5). זכינו בברכת מנהל הקהילה, שלחנו ברכות לאנשים שקרובים לנו, או
שסתם בא לנו לברך אותם עם הדוורים הצעירים, אשר התחדשו בחולצות עם הדוור הכי דוור,
שהוא הדבר! בעולם (דיוקנו של מוטי התנוסס על החולצות).
* הייתי יכול למכור
כל חולצה כזאת בהרבה כסף בסוף הערב...
קטפנו קצת
בונבונירות מעץ המשאלות עם ברכה לשנה הקרובה, ומשם גלשנו לאמפי, לערב שכולו פריצות
דרך והתחלות חדשות.
כאן, מבלי שנרגיש,
כבר כולם היו בעוד שני "תדרים" או שתי דרגות של אנרגיה יותר גבוהות (גם
מי שחושב שלא).
ואז התחיל המופע
- שופר, הרמת כוסית, ריקוד של ילדי א' עם נערי י"ב, ההנהלות בריקוד פורטנייט
לצלילי הסרט "משימה בלתי אפשרית", מגדל המים שהתחדש השנה, הסערה שהכתה
בוואדי, כיתת בר מצווה בריקוד טוי (זוכה האירוויזיון השנה), סרטונים על הספורטאים
שלנו, על מרכז הקליטה שנסגר, ומה נרצה שיקרה לנו בשנה הקרובה. ובין לבין הלהקה
המקומית המופלאה, שנתנה את הלב, דורית (אמא שלי) קיבלה כבוד קטן על סיומו של פרק
העבודה בחיים ותחילת הפנסיה.
בעצם כל מה שעבר
עלינו בשנה האחרונה, וכל זה בזרימה מושלמת, עם שני המנחים המעולים (דנה מורן רביד
ותום להד), מעבירים אותה בהומור בעניין וברגש.
ואז, כשהיינו ממש
כבר גבוה - עברנו לפאב, לשתות כמה בירות, כדי שלא יסתיים לנו הערב כל כך מהר,
והחזקים שבינינו אפילו הגיעו לשעות הקטנות של הלילה.
בערב החג השני הקרנו סרטים באמפי – גם כאן היה זורם, מפנק וכייפי.
ועכשיו נחזור להתחלה או לטוויסט של הסיפור:
על פניו הכל נראה
כרגיל או בערך אותו הדבר, אבל כנראה שההתכווננות והאנרגיה המכוונת והדיוק בפרטים
הקטנים, בלי שאנחנו שמים לב משפיעים עלינו.
ולפעמים גם זה קורה
בלי שמתכוונים, שהכל פשוט מתחבר בדיוק כמו שצריך, והאנרגיה של כולם מתחברת לדבר
אחד, שיוצר משהו גדול, יפה, נעים, מרגש והרבה כיף. וזה בעצם מה שכולנו, או לפחות
רובנו, הרגישו תוך כדי החג וביום יומיים של אחרי.
כל זה כמובן לא היה
קורה בלעדיכם, שבאתם לחג ופתחתם את ליבכם אל מה שבא אליכם, בלי הרבה שאלות, פשוט
לקבל את מה שבא, וכמובן באהבה.
היה צוות מדהים
שהכין את החג, שלחלק גדול ממנו זו היתה הפעם הראשונה באירגון חג איילתי, ללא
ניסיון אבל עם הרבה דימיון, והרבה פתיחות.
בשבוע, אולי אחד
הלחוצים בשנה, הביאו את המשהו החדש הזה.
אז תרשו לי לציין
את תלם ויפעת גלילי, לו יהי בן ארי, גילת רוכמן, עדי בארי, עדי ששון, נדב ישראלי,
דינה כגן, נועה הרמן האחת והיחידה, זהר ברנזון ושרה צפרוני! שבאמת זה היה קצת קשה,
ולפעמים נראה בלתי אפשרי, עם הזמן הלחוץ והחופשים והתחלת השנה בבי"ס אבל זה
קרה ובגדול! (למעשה, אם תסתכלו על הווטסאפ של הקבוצה, התחלנו כבר בסוף יולי) אז
שוב תודה ענקית לכם, היה כיף לעבוד איתכם! הייתם מדהימים!
ועוד כמה דברים –
היו בחג למעלה מ-700 משתתפים.
בהכנות וההפקה
השקיעו באהבה גדולה למעלה מ-70 איש, אישה ונוער, רבים וטובים, מקצוענים וחובבנים,
שעזרו ונתנו יד, מכל הגילים המיניים והצבעים, שבלעדיהם כמובן שום דבר לא היה עובד.
ואינשאאלה, השנה
הקרובה תיראה כמו כל ההפקה הזאת והחג הזה.
לאלבומי תמונות מהחג:
ראה"ש תשע"ט - ההכנות והארוחה על הדשא
ראה"ש תשע"ט ההפנינג ברחבת מגדל המים
ברכת מנהל הקהילה / איתמר גולן
ערב טוב וחג שמח!
בתי הפיוט
"אחות קטנה" הפותח את תפילות ראש השנה מסתיימים כולם במילים "תכלה
שנה וקללותיה" פרט לבית האחרון המסתיים במילים "תחל שנה
וברכותיה"...
שלא כמו בפיוט, אני
מבקש לציין חלק מהברכות שהיו לנו בשנה החולפת:
נטע ברזילי ו"TOY"
הביאו לנו את המקום ראשון באירוויזיון, נבחרת העתודה בכדורסל הביאה לנו את אליפות
אירופה, ספורטאים וספורטאיות רבים זכו במדליות בתחרויות בינלאומיות, וגם נבחרות
המתמטיקה והפיזיקה חזרו לארץ מעוטרות במדליות, חברות היי-טק ישראליות עשו אקזיטים
ביותר מ - 6 מיליארד דולר, וע"פ הסקרים כמעט 90% מאזרחי המדינה מרוצים מהחיים
בה...
וכאן אצלנו...
נכון שהמצב הכלכלי
לא מזהיר ובכל זאת, חברים ותושבים חדשים נקלטים בישוב, בבית סיעודי הולכת ומסתיימת
הבניה, חדרי האירוח והמלון בדרכם להשקה מחודשת, חדר האוכל שופץ ובשני ערבי שבת
האחרונים הוא שוב היה מואר ושוקק חיים, לולים חדשים כבר ממש עומדים בקנה, ומגרש
הכדורגל שוב ירוק כמו שכבר שנים לא היה, והכי חשוב - בתי הילדים שלנו מלאים עד אפס
מקום.
אז נכון ששוב לא
עלינו למונדיאל, ונכון שיש מאבקים בין ימין שמאל, ויש וויכוחים על חוק הלאום
ומקומו של בית המשפט העליון, וזכויות החקלאים בקרקע ומכסות המים, והדתה (או
שמדתה), וחמאס יורים טילים, והאירנים מאיימים, וההשקעות הרבות עדיין לא פרעו את
השטר...
ובכל זאת... בפתחה
של שנה חדשה חשוב שנסתכל קדימה בתקווה.
נתן יונתן כתב:
"שוב נתחיל מחדש, שכולם מתחילים
החורש, האוסף, המשורר, העלים
הנופלים עם הרוח, פניני הטללים
והגל החוזר אל חופיו התלולים"
חגי ישראל כרוכים להם בעונות השנה, ויש משהו במחזוריות השנים
הזו שמטעין באנרגיות, שנותן כוחות לכוון ולייחל למחר טוב יותר (וכאמור, לא כי
חו"ח עכשיו רע) ולכן -
עם בוא השנה החדשה מבקש לאחל לכולנו שהשנה הבאה תביא איתה
בשורות טובות, שתהה זו שנה של עשייה, צמיחה, התפתחות ורווחה ובעיקר שתהיה זאת שנה
של חברות, בריאות וביטחון ושנדע שה"יחד" שלנו נתן, נותן וייתן לנו
כוח...
שנה טובה וחג שמח !!!
Master האיילתים - פעילות בחג סוכות
בחג הסוכות, התכנסנו על הדשא המרכזי ויצאנו ל-Race Master האיילתים.
Race Master זהו מרוץ משימות, בשילוב אפליקציה
ותחנות מבוססות מיקום.
בכל תחנה על הקבוצה להשלים חידות ומשימות שונות, חלקן מתבססות על ידע
וחלקן אקטיביות ודורשות עבודת צוות ושיתוף פעולה. המערכת מסכמת את זמן הביצוע ואת התשובות
לתוצאה סופית ומשווה בין הקבוצות. הקבוצה המנצחת היא זו שתבצע את כל המשימות בצורה
הנכונה ביותר ובזמן הקצר ביותר.
דרך Race Master האיילתים, ביקשתי ליצור חיבור של הקהילה למקום, בדגש על פעילות רב גילאית,
בה כל אחד יכול לתרום את חלקו וגירוי ללמידה וחקירה, אודות המקום והקהילה בהם אנו חיים.
כל זאת נעשה בדרך חדשנית ומהנה, המותאמת למשתתפים.
כל תחנה קשרה בין המקום להיבט אחר בקיבוץ.
ב"אבן כוכב" עסקנו בקהילה, ב"מרכז הצעיר" בחינוך,
ספורט איילתי בדשא המרכזי, היסטוריה בתחנת השלטים, ביטחון ב"מטוס הסורי",
מים בברכת ה-500, מתנדבות ומתנדבים בבית המתנדבים, משאבת מים אנושית במגדל המים, מקומות
היסטוריים בתחנת האוטובוס הישנה, וספרים ואנשים בספריה.
בפעילות השתתפו קרוב ל-150 איש. היה מאתגר ומאוד מהנה, לראות כל כך הרבה
אנשים, נשים וטף, במגוון גילאים כה רחב, נהנים, חוקרים ולא מוותרים. תענוג גדול.
בסיום, ניצחה קבוצת אורן-נעמני-ברימר-מוסקל-בוזגלו וכאן המקום להודות
לרן ששון וחבורתו בכביש 90, שתרמו ביד נדיבה לפרס הראשון.
תודה לכולם, מאוד נהניתי.
ישי אלף
הגשתי את מועמדותי לתפקיד, כי פעילויות תרבות, לדעתי, מהוות חלק מעמודי התווך של קהילה חיה ובריאה.
התחלתי את התפקיד ברגל ימין, בהרצאה "לקום אל החיים" עם ענת יהלום במועדון לחבר.
התגובות היו חיוביות, וכבר יש תכנון להביא הרצאות בנושאים מגוונים.
באופק שלנו כבר ממשמש וקרב חג החנוכה.
השנה נחגוג בחדר האוכל, כמיטב המסורת, בהפקת נערות ונערי הבינונית והבוגרת, ונזמין את הציבור להצטרף להדלקת נר ראשון של חנוכה.
חשוב לי מאוד לשתף אנשים נוספים בצוותי החגים, ולקיים פעילויות גם בימי החול. לצורך כך אני זקוקה לכולכם, אנשי איילת!
אז...
אם יש לכם רעיון,
אם אתם רוצים "להרים" חג/פעילות או כל דבר אחר –
אנא, פנו אלי, ויחד נעשה לנו "יום, יום חג..."
באהבה,
רעות אדרת
מגוון אירועים שהתרחשו לאורך השנה, והשיא היה בסתו 2015.
