title
title
title
title
title
title
title
גדעון אלף

איילת-השחר
(שלוש שקופיות)
לחן: דליה בלוך דיימל

אוויתיך כמזרח לעת שחר,
אודם שפתיך שני הבתולים.
ורוך קימרוני כיפותיך,
נוגה בגון חכלילי.

רוויתיך כצפון לעת להט,
בצל אפלולי וקריר.
אגמע ממימי מבועיך,
המיית ציפורים באוויר.

אהבתיך בסגול של שקיעה,
טרם ליל ייכס ויגיע.
בהמון סבלנות רגועה,
אצפה שוב לשחר מפציע.


אביב עקר / 2.3.05

האביב מתדפק כבר בשער,
פורחות שקדיות בהרים.
שורות נפרשות בוורוד
נקטרינות ושאר נשירים.

כל היופי הזה לעין, לאף,
רק קישוט לדבר הנשאף.
במרכז השמחה ושפעת רננים,
נמצאת השחלה, נמצאים אבקנים.

כל היופי הזה, המדהים
הנראה, הנשמע, המוכר.
ללא אבן-הראשה
מה חבל, הוא לגמרי עקר.


שבילים / 9.9.56

שבילים בגליל ידעתי
נחבאים בגיאיות.
מתפתלים כנחשים
בינות חורשים עבותים,
ומעפילים לפסגות שיאי הרים.

לא תפארת גדולות יעטירו לם,
יען כי פשוטים הם,
מדרך עמל ויזע.
אך בטוחות יוליכו
אל מטרת המשאת.


השקט / 18.10.57

שוקט הפרדס בחצות,
ואני אאזינה לשקט.

לשקט שבו
נאגר העסיס בפלחים.

לשקט אותו
לוחשים צללי העלים.

לשקט הזה
של נצנוץ כוכבים במרום.

לשקט הלילי
שלא אשמענו ביום.


יש / 15.9.56

יש ושתיקה מרבה להביע,
מאשר תוכל לשון להשמיע.
ויד שנשלחת לגעת,
הרי היא כאוזן שומעת.


הצדף / 4.12.02

נשאונו אהבותינו אל חוף של ים,
לבשנו את מחלצות-הרוח,
לראשנו כובעי אור-השמש,
לרגלינו סנדלי-החול הרטוב מגלי המים.

ובתוך הדממה, רק רחש הגלים
מאין קצה לאין קצה, המיית עולם.
צדף היה שמונח על החול, צהבהב
מעוטר בפסים עדינים של חום אדמדם.

בשתי אצבעות לקחתיו, שטפתיו
והנחתי ביד פתוחה וגבה על החול הלח.
מילאתי הצדף ברחש קולו של הים,
ואחר קרבתיו קרוב ללִבִּי.

ערבתי קול הלמות-הלב בקול רחש-הים.
ובשקט הזה, הנחתיו על אוזנך,
סוער ורגוע כים,
ונסכתי אליך את טיפות אהבתי.

נשאונו אהבותינו אל חוף של ים,
לבשנו את מחלצות-הרוח,
לראשנו כובעי אור-השמש,
לרגלינו סנדלי-החול הרטוב מגלי המים.


נוף העמק / 30.7.1957

הרי הלבנון
מלתעות הזאב,
ושפה עליונה
תכול שמים.

מישורים ירוקים
עטורי רכסים,
מגביע החולה
ילוקו המים.

פסיפס השדות
חום צהוב
ירקרק וכתום,
לביתי הדום.


המתנה / 25.2.2004
(בלדה)

על ערש דווי שכב הסב,
לפני מותו.
זימן אליו שלושת בניו
ובני ביתו.

"כל רכושי אשר צברתי בחיי:
בתים, שדות, גנים, מקנה,
רק לאחד מכם יוקנה,
שעד מחר יביא כאן 'מתנה',
שתמלא את כל החדר, כל פינה.
ותאריך המתנה מאוד,
שגם בניכם ונכדיכם
יוכלו ממנה להנות".
לחש הסב ורק עיניו עוד מאירות.

היום חלף,
עם ערב שבו השלושה,
מלאו מצוות האב.

ראשון פתח הדלת הרחבה
הכניס לחדר 'מכונית הכי טובה'.
"את זאת הבטיח היצרן, אם יטפלו בה טוב,
תוכל לגמוע מרחקים שנים לרוב".

שני הניח על שולחן
ארגז מלא ספרים.
ספרי חוכמה, ספרי שירים
לילדים ומבוגרים,
שגם אחרי שנים רבות
ירנינו וירטיטו לבבות.

הערב רד ואפלולית שרתה בכל.

שלישי נכנס לחדר וידיו ריקות.
הלילה בא ונתמשכו גם השעות.
האב והאחים חיכו לראות,
מה מתנה הביא, את אבא לרצות.
הליל תם. הושיט ידו וללא אומר
פתח את החלון-פונה מזרח.
נוגה איילת-השחר שזרח
מילא באור את כל החדר, כל פינה,
כמו באגדה הישנה.

האור הזה יקרן מדור לדור
שרק נפתח חלון,
דרכו יוכל לחדור.

חייך הסב,
עצם עיניו.
האור האיר
על פני בניו.