" יַסְטְרֶבּ מַרְסְקוֹי" / (הספינה "נץ ימי") 

 ללחן זה ישנו טקסט של נתן יונתן, שאיננו תרגום:

"הפעם נשירה על פרח"

(הערה: את הפזמון יש לשיר פעמיים. )

מקטרת-מָלָח נֵעָשֵנָה

אֵימָה וּמָגוֹר לא נדע.

מוּל  גל העומד לְבוֹלְעֵנוּ

עומדים על סיפון בעמדה.

קליפָּת עץ-אלון ספינתנוּ

אבל אנשיה פלדה.

          פזמון:    ה"יַסְטְרֶבּ" מַפְלֶגֶת אֶל יָם  ורוּחוֹת

                          ואַת צוֹפייה שָם, על חוף.

עד מָוֶת שבוּעה בְּלִבֵּנוּ,

כבר אלף סופות היא שברה:

גם עֵת סכנה מסביבנו

ליבנו, לב נץ, לא יירא.

אַת, "יַסְטְרֶבּ" מַמְזֶרֶת, אִמֵנוּ

חיזרי אֶלֵי חוף מכורה.

          פזמון:    ה"יַסְטְרֶבּ" מַפְלֶגֶת אֶל יָם  ורוּחוֹת

                          ואַת צוֹפייה שָם, על חוף.

אחוָה נפשותינו קושרת

גֵאָה היא, רוגשת, חיה.

נצֵֵאָה, חבריא, לַדֶרֶך, -

מולדת, מֵחוֹף צוֹפִייָה.

מִפְרָש מכוּנָף אֶל שמֵי-עֶרֶב

ממריא כּמוֹ הַנֵץ, נֵץ-הַיָם.

           פזמון:      ה"יַסְטְרֶבּ" מַפְלֶגֶת אֶל יָם ורוּחוֹת

                            ואַת צוֹפייה שָם, על חוף.

להאזנה לשיר בתרגום של יוסף ובביצוע איזי הוד

להאזנה - לחצו כאן

 מעט רקע:  גיבורת השיר, הספינה "יסטרב מרסקוי" ("נץ הים"),  היתה ספינת מפרשים לא גדולה. היא היתה ספינת סוחר לכאורה, אבל היו לה תותחים. מדובר במלחמת העולם הראשונה. כשקרבו אליה צוללות גרמניות בביטחה וזממו להטביעה, היו נפתחים צוהרים מוסתרים, והתותחים היו עושים בום-בום ומטבעים את הצוללת.   נדמה לי שהשיר הוא מימי סטאלין, אבל המיתוס אודותיה התפתח כנראה עוד בימי הצאר, במלחמה העולם הראשונה.