
מה, זה באמת ככה?
לפניכם תרגומי הטקסט האמיתי של שירים רוסיים ידועים. השירים שהיינו - ועודנו - שרים את לחניהם, הינם במלים שאינן תרגום כלל ועיקר. עם הזמן נוספו ונוספים שירים חדשים בתרגומו של יוסף ועולים לדף זה.
מילים: הרולד אורבך
לחן: לא ידוע
תרגום: יוסף חרמוני
אל תרד בסֶבָסְטוֹפּוֹל
סע עוד קצת, לכפר קטן
תחנת רכבת יש שם
עושר רב אל תבקש שם
זה ג'נקויה, ג'אן - ג'אן - ג'אן
הֵיי, ג'אן, היי ג'נקויה
היי ג'אנווילי, היי גנקויה
היי גנקויה, ג'אן - ג'אן - ג'אן
אם גן עדן תחפֵּשָֹה
הנה הוא מוּלָך כְּפֶסָע
כאן העדן, כאן הגן
זה קולחוז, רק יהודים בו
חסונים הם העובדים בו
בג'נקויה, ג'אן - ג'אן-ג'אן
הֵיי, ג'אן, היי ג'נקויה...
דודה מאשה על הטרקטור
סבתא על הסֶפָּרָאטוֹר
העוֹבדות נושאות קולן:
מי אומר, יהודי רק סוֹיחֶר
שוֹק יחטוף כאן זה הבּוֹחֶר
בג'נקויה, ג'אן-ג'אן-ג'אן
הֵיי, ג'אן, היי ג'נקויה...
איפה הוא אחי, נפתולי
טרקטוריסט הוא, מקצוען
לֵאה'לה על המַקְצֶרֶת
בֵּיילֶ'ה על סוסים דוהרת
בג'נקויה, ג'אן-ג'אן-ג'אן
הֵיי, ג'אן, היי ג'נקויה...
"היהודים רק סוחרים הם
לא עובדים. מגרגרים הם
קרעפְּלאך, קניידְלאך, כל הזמן"
רק אויבינו מספרים כך,
טְפוּ על כל המשקרים כך!
שֶיִרְאוּ את ג'אן-ג'אן-ג'אן.
הֵיי, ג'אן, היי ג'נקויה...
מוּל בֵּיתֵךְ [שיר מתוך סרט רוסי משנת 1938]
מוּל בֵּיתֵך עֶרֶב רָד
שנֵינוּ שוּב יָד-ביָד
והַזמָן מטַפטֵף, וצָרִיך כבָר הַבַּיתָה לָשוּב.
"לילָה טוב" אָז אָגִיד,
אַך אֶחזוֹר לְהַבִּיט
עַד אוֹר בּוקֶר בִּכנַף-חֲלונֵך הַלָבָן, הֶאֲהוּב.
וּשדֵרוֹת וְגָנִים

וּפְרָחִים לְבָנִים,
ועֵינָיִך, - הַתכֵלֶת, הַקֶסֶם, הַאור הַבָּהִיר, -
לא הַשֶמֶש בָּהֵן,
לא קַרנֵיהַ, לא הֵן,-
זֶה הַאוֹר שֶזוֹרֵם מִלִבֵּך ולִבִּי ומֵאִיר.
אִם צָרִיך לָחֲזוֹר,
בַּדרָכִים לַעֲבוֹר,
אֶל הַאושֶר אֵלֶך, גַם אִם אֵין לַדרָכִים אֵלָיו סוֹף.
עַד עולָם, עַד כֻּלִי,
וְאוֹתִי לא תוכלִי,
לא תוּכְִלִי לעוֹלָם, לעוֹלָם, לַחֲדוֹל לֶאֱהוֹב.
מילים: אלכסיי פאטייאנוב
עברית: יוסף חרמוני
לחן: בוריס מוקרואוזוב
שירה: איזי הוד
עיבוד, נגינה, עריכה והקלטה: מאיר רז
אֶל הַדֶרֶך
[ 'הגבעטרון' שרים זאת תחת הכותרת הזהה, "אל הדרך". הטקסט, של יורם טהרלב, רחוק מלהיות
תרגום. הוא נראה ככתוב בהשראת מסויימת של השיר, אך איננו תרגומו. ]

מֶבָּטְךָ, חַיּל, הַרֵם!
מְנִיפִים רֵעֵיךָ אֶת הַדֶגֶל,
הַמְפַקֵד שָם לִפְנֵיהֵם,
הַגְדוּד צוֹעֵד, צוֹ- עֵד!
וְאָתְ, יְפַת-הַעָיִן,
שִלְחִי מִכְתָב אוֹ שְנָיִים.
הַחֲצוֹצְרָה קוֹרֵאת,
הַגְדוּד יוֹצֵא לַדֶרֶך. - כַּעֵת!
כָּל לוֹחֵ-ם בַּחוּר, אָרְיֵה,
אֶת עוֹז רוּחוֹ בַּקְרָב גִלָּה.
וְהַטוּר, בּוֹטֵחַ וְגֵאֶה:
בַּקְרָב זָכִינוּ בַּתְהִילָה!
הַגְדוּד צוֹעֵד, צוֹ - עֵד!
וְאָת יְפַת-הַעָיִן
שִלְחִי מִכְתָב אוֹ שְנָיִים.

הַחֲצוֹצְרָה קוֹרֵאת,
הַגְדוּד יוֹצֵא לַדֶרֶך. - כַּעֵת!
וְעַכְשָיו, לַסִדְרָה, לַשֶטַח,
לַזֵעָה וְלַרוֹבִים.
כְּדֵי שֶכָּאן שוּב יִפְרְחוּ לַבֶטָח
כָּל כְּפָרֵינוּ הַשְלֵוִים.
הַגְדוּד צוֹעֵד, צוֹ -עֵד!
וְאָת, יְפָת-הַעָיִן,
שִלְחִי מִכְתָב אוֹ שְנָיִים,
הַחֲצוֹצְרָה קוֹרֵאת.
הַגְדוּד יוֹצֵא לַדֶרֶך. - כַּעֵת!
עַרְבֵי-מוסְקְוָה
[ידוע בישראל כ-"תחת שמי מוסקוה"]

וְהַכּוֹל עַד שָחַר קַפָא.
לוּ יָדַעְתֶם עַד כַּמָה לִי יָקְרוּ
שְעות-הַעֶרֶב לְיָד מוֹסְקְוָה.
מְרַצֵד הַנַחַל בְּקוֹל-דְמַמָה,
אוֹר כָּסוּף, יָרֵחַ נִשְפָּך.
שִיר רָחוֹק נִשְמַע-וְאֵינוֹ-נִשְמַע
וְהַעֶרֶב שָקֶט כָּל-כַּך.
לָמָה מֶבַּטֵךְ מֵעֵינָי נִשְמַר,
וְרֹאשֵך הִרְכַּנְת בִּכְאֵב?
אֵיך אוּכַל לוֹמַר לָך, מִבְּלִי לוֹמַר,
אֶת כָּל מָה שֶרוֹגֵש הַלֵב?
וְהִנֵה הַשָחָר עוֹלֶה כַּעֵת.
יַלְדָתִי, הֲיִי-נָא טוֹבָה.
נָא זִכְרִי גָם אַת אֶת הַקָיִץ, אֶת
שְעות-הַעֶרֶב לְיַד מוסקוה.
הַרְחֵק, אֵי-שָם, הַעִיר

טַסְנוּ בְּמִזְחֶלֶת מְצַלְצֶלֶת,
וְאוֹרוֹת חִוְרִים רִיצְדוּ הַרְחֵק.
אֵיפֹה הֵם כּוּלָם, רֵעַי הַאֵלֶה,
הוֹי, לִבִּי כַּמֵהַ וּבוֹכֶה.
הַרְחֵק, אֵי-שָם, הַעִיר.
לֵיל-לְבָנָה בָּהִיר,
וְזֶמֶר מִתְרוֹנֵן אֶל כּוֹכָבִים.
אֶת הַגִיטָאר נַעִיר,
נִצְבּוֹט מֵיתָר בַּשִיר
שֶבַּלֵילוֹת הִכְאִיב לְלְבָבִי.
כֵּן, אֶל הַבַּקְבּוּק תָמִיד בַּרָחנוּ,
לַילָה, וְלֵילוֹת, שַׂרָפְנוּ שָׁם.
אִם אֶת שֶׁהַיָה מִזְמָן שַׁכָחְנוּ,
הַלֵילוֹת גָם הֵם זָרְמוּ לַיָם.
הַרְחֵק, אֵי-שָם, הַעִיר...
הוֹ, הֵיכָן הֵם כָּל לֵילוֹת-הַפֶּלֶא,
אֵי נְתִיב הַחוֹשֶך הַלָבָן?
טַסְנוּ בְּמִזְחֶלֶת מְצַלְצֶלֶת,
וְהִנֵה, חַזָרנוּ כּבָר מִזְמָן.
הַרְחֵק, אֵי-שָם, הַעִיר...
[ידוע בישראל כ"לילה אפל" וגם "לילה בהיר", דווקא...]

לַיְלָה אָפֵל, רָק שְריקָת-כַּדורים בַּמֶרְחָב.
כּוֹכָבִים בֵּין קִרְעֵי-עֲנַנִים. שָר הַרוּחַ בַּתָיִל.
בְּלַיְלָה אָפֵל, אַת עֵרָה שָם, בַּבָּיִת הַחָם,
וּלְיַד עֲרִיסָת-הַתִינוק אַת מוֹחָה דִמעוֹתַיִך.
כַּמָה אוֹהַב אֶת עֵיְנַיִך, אוֹרָן הַמָתוֹק,
כַּמָה אֶרְצֶה לְהַצְמִיד אֲלֵיהֵן שְפַתַיִם.
לַיְלָה אֲפֵל, אַת בַּבָּיִת, אני כָּאן, רָחוֹק,
וּבֵינֵינוּ אֵימַת-עֲרַבָה, בְּשָחוֹר מַפְרִידָה הִיא.
בַּך אַאֲמִין, כּי נַשַקְתְ ואמרתְ 'אֲהוּבִי',
וּדמוּתֵך כָּאן, בְּלַיְלָה אָפֵל, מִכָּל רַע תִשְמְרֵנִי.
לֹא אָפַחֵד, גָם כַּעֵת, כְּשֶהַמָוֶת סְבִיבִי,
כִּי כְּשֶאַת מְחַייכֶת הַרְחֵק, - כָּאן דַבָר לֹא יִקְרֵנִי.
מָוֶת סָבִיב, כְּמו הַעָיִט עולֶה מִקִנו.
עוֹד הוּא עַכְשָיו מְרַחֵף מֵעָלָי בְּלִי-הֶרֶף.
אַת מְחַכָּה לִי לְיַד עֲרִיסָת-הַתִינוק,
וְלָכֵן, לא יוּכַל לִי כַּדוּר, לא אֶפּוֹל לוֹ לְטֶרֶף.
רחבה ארצי האהובה לי
בארץ ידוע רק הלחן. הוא שימש שנים רבות כאות התחנה של רדיו מוסקוה שנקלט בארץ. שיר פטריוטי מזוויע, משנות השלושים. על פי השיר, רוסיה הסובייטית היא מעוז ההומאניזם העולמי.

רְחַבָה אַרְצִי, הַאֲהובָה לִי,
עַד אֵין-קֵץ, - שָדֶה, נַהָר וַיָם.
בַּעוֹלָם, אֲחֶרֶת לֹא אֶמְצָא לִי,
שֶכַּך חופְשִי נוֹשֵם בָּה הַאָדָם!
בית:
מִדְרוֹם-הָרִים, עַד יַם שֶבַּצָפוֹ-ן,
מִמוֹסְקְוָה וְעַד הַגְבוּל כּוּלוֹ.
הַאָדַם פּוֹסֵעַ כְּאָדוֹ-ן
בְּרַחֲבֵי אַרְצוֹ, אַרְצוֹ שֶלוֹ!
רְחַבָה אַרְצִי, הַאֲהוּבָה לִי...
כָּאן, סְבִיבְךָ, חֵרוּת רֹאשָהּ הֵרִימָה
כְּמוֹ הַווֹלְגָה שֶשִיטְפָּהּ אֵיתָן.
לַצָעִיר פְּנוּיָה דַרְכּוֹ קַדִימָה,
לַזָקֵן - כְּבוֹד מְלָכִים נִיתָן!

רְחַבָה אַרְצִי, הַאֲהוּבָה לִי...
עָד אֵין אוֹפֶק נִמְתַחִים שְׂדוֹתֵינוּ
וְעָרֵינוּ, - אֵין מִסְפָּר לָהֶן.
וְ"טָבָארִיש" הִיא מִילָת כְּבוֹדֵנוּ,
אֵין מִילָה אֲשֶר תִשְוֶה לָה, אֵין!
רְחַבָה אַרְצִי, הַאֲהוּבָה לִי...
עִם "טָבָארִיש" כָּל מָקוֹם בֵּיתֵנוּ,
אֵין אָדָם "שָחוֹר" וְלֹא "לָבָן".
זוֹ מִלָה, - הִיא דֶגֶל עוֹלָמֵנוּ
וְאִיתָּהּ, כָּל בֵּן-אֶנוֹש - אָדָם!
רְחַבָה אַרְצִי, הַאֲהוּבָה לִי...
בַּמֶרְחָב רוּחוֹת אָבִיב יָרוֹנוּ,
אוֹר חַיֵינוּ עוֹד גוֹבֵר וָטוֹב.
בַּעוֹלָם, מִי עוֹד יוּכַל כַּמוֹנוּ
כָּכָה לְחַיֵך וְלֶאֶהוֹב?
רְחַבָה אַרְצִי, הַאֲהוּבָה לִי...
אָך מוּל צָר, - עָזִים יִהְיוּ פָּנֵינו,
אִם יַחְפּוֹץ הַנְחֵת מַהֲלוּמָה.
כְּמוֹ כָּלָה נֹאהַב אֶת מוֹלַדְתֵנוּ
וְנִשְמוֹר עָלֵיהַ, אֵם חַמָה.
רְחַבָה אַרְצִי, הַאֲהוּבָה לִי...

אוֹר אֲפוֹר בַּחוץ, עֵת עֶרֶב.
שֶלֶג צַח צונֵחַ אָט.
וְאִמִי אֵלַי אומֶרֶת:
"למה זה נַשָקְתְ לוֹ, בַּת?
אַל תִבכִּי, כּי אֵין תוחֶלֶת.
אִם אַהָבְתְ אֶת הַגְלִישָה,
אָז עַכְשָיו, אֶת הַמִזְחֶלֶת
תִגְרְרִי, בְּבַקָשָה."
כַּכָה לִי אִמִי אוֹמֶרֶת,
וְהַשֶלֶג עַל הַכְּפָר.
ומֵאָז עַבְרוּ בַּפֶרֶך
נְעוּרָי, חַלְפו זֶה כְּבָר.
לֹא, אֵינֶנִי מְיוֹאֶשֶת,
גָם אִם אֶת שְפַתָי אֶנְשוֹך,
גָם אִם כְּבָר אֵינִי גולֶשֶת
וּמִזְחֶלֶת עוד אֶמְשוך.
אוֹר אֲפוֹר בַּחוּץ, עֵת עֶרֶב.
שֶלֶג צַח צוֹנֵחַ אָט.
וְאֵי-שָם שוּב אֵם אומֶרֶת:
"לַמָה זֶה נַשָקְתְ לוֹ, בַּת?"
לְיָד הַבָּיְקָאל

לְיַד הַבַּיְקָל עַרְבוֹת-פֶּרֶא,
הָרִים שָׁם, מִכְרוֹת-הַזָּהָב.
נַוָּד נֶעְצָב לְעֵת עֶרֶב,
כּוֹשֵׁל הוּא, תַּרְמִיל עַל כְּתֵפָיו.
חוּלְצָה לְגוּפוֹ בַּת שְׁנוֹת-אֶלֶף,
קְרוּעָה הִיא, טְלָאִים וּתְפָרִים;
סַרְבָּל הוּא לוֹבֵשׁ שֶׁל בֵּית-כֶּלֶא,
חוֹבֵשׁ הוא כֻּמְתַּת-אֲסִירִים.
בָּרַח מִכִּלְאוֹ בְּלֵיל-אֹפֶל,
לְמַעַן עַמּוֹ שָׁם סָבַל;
קוֹרֵס הוּא, עָיֵף. וְעַד אֹפֶק
רוֹגַעַת יָמַת הַבַּיְקָל.

מַגִּיעַ נַוָּד לַבַּיְקָל אָז
וּכְבָר בְּסִירָה הוּא יוֹשֵׁב.
וְשָׁר הוּא; עוֹנֶה לוֹ הַגַּל אָז
בְּזֶמֶר מוֹלֶדֶת עָצֵב.
חָצָה אֶת יָמַת הַבַּיְקָל הוּא,
פָּגַשׁ אֶת אִמּוֹ - צְחוֹק וּבְכִי.
וְעַל צַוָּארָהּ אָז נָפַל הוּא:
"הֵיכָן הֵם אָבִי וְאָחִי?"
"הַקֶּבֶר מִזְמַן אֶת אָבִיךָ
בָּלַע, שׁוּב אוֹתוֹ לֹא נָקִים.
וּכְבָר בְּסִיבִּיר, אוֹי, אָחִיךָ,
מִזְמַן מְטַלְטֵל אֲזִיקִים."
להאזנה - לחצו כאן
יָדִיד יַקָר
נִפְגַשְנו בַּשְלָגִים ובַבַּרָד,
יָדִיד יַקָר, הַעוד תִזְכּור? הַיִינו לֵב אֶחָד,
כָּל קְרָב יָדַעְנו כִּי עוד נִיפַּגֵש.

אֵיך הִשְתַנֵינו, זְמָן חַלָף וְגָז.
וְאִיש-וָאִיש בִּשְבִיל חַיָו הַלָך.
יָדִיד יַקָר, כְּבָר לא פְּגִישָה כּוֹל יוֹם, וּצְחוֹק , כְּמוֹ אָז, -
וְרָק מִבְרַק 'שַנָה טוֹבָה' אֶשְלַח.
אָך יַד-רֵעִי בְּכַף יָדִי אֲחוּש.
כְּמוֹ אֵין שָנִים בֵּינֵינו, ומֶרְחַק.
יָדִיד יַקָר, בְּיום שֶל חַג או בְּרִגְעֵי-יֵאוּש,
אֲתָה אִתִי תָמִיד, אֲנִי אִתְךָ.
כָּך, אֶל הזִכְרוֹנוֹת הַלֵב נֶחְפָּז,
כִּי הֵם הַאוֹר כְּשֶקוֹדְרִים יַמָי.
כּוֹסִית אֶשְתֶה כָּאן, לְחַיֵי יָדִיד יַקָר מֵאָז,
וְגַם אֲתָה, רֵעִי, שְתֵה לְחַיָי!
זוֹרֵם נָהָר, סוֹד-עָרָפֶל לוֹ.
הַמְחַזְרִים סְבִיבִי, - יָפִים כָּאֵלֶה...
אָךְ בְּלִבִּי עוֹד לֹא נַגְעָה אֲהַבָה.

רוֹקֶדֶת וָאלְס, שְׂמָלוֹת לוֹבֶשֶׁת,
וּמְזַמֶרֶת בְּחֶדְוָה.
אֵינִי רוֹצָה שֶאִיש כָּאן יְנַחֵש שֶ-
בִּלֵבַבִי עוֹד לֹא נַגְעָה אֲהַבָה.
הַצַפְצָפָה לְיָד הַנָחָל
עִם רֶדֶת עֶרֶב נֶעֱצְבָה.
אֲנִי לוֹחֶשֶת לָה, וְנֶאֶנָחַת,
שֶבְּלִבִּי עוֹד לֹא נַגְעָה אֲהַבָה.
כְּבָר לַיְלָה בָּא, דְמָמָה שוֹקָעַת,
וּבַכְּפָרִים הַאּוֹר כָּבָה.
רָק אַשְמָתִי שֶלִי, אֲנִי יוֹדָעַת,
שֶבְּלִבִּי עוֹד לֹא נַגְעָה אֲהַבָה.
שֶתָמִיד תִהְיֶה שֶמֶש

שֶמֶש אֲבִיב,
תְכֵלֶת סָבִיב.
כַכָה יַלְדון מְצַיֵר לו.
רֶגַע עוצֵר, רֶגַע חושֵב
וְעַל הַדָף הוא כּוֹתֵב:
" שֶתָמִיד תִהְיֶה שֶמֶש,
וְתָמִיד גָם שַמָיִים,
שֶתָמִיד תִהְיֶה אִמָא
וְתָמִיד גָם אֲנִי"
שֶקֶט, חַיָל!
שְמַע-נָא, חַיָל!
מִי לא פּוֹחֵד מִקוֹל-נֵפֶץ?
גָם יְלָדִים, גָם הַהורִים,
כָאן נִצָבִים וְקורְאִים:
"שֶתָמִיד תִהְיֶה שֶמֶש,
וְתָמִיד גָם שַמָיִים,
שֶתָמִיד תִהְיֶה אִמָא
וְתָמִיד גָם אֲנִי
ומִלְחַמָה!
יָחַד, לְמָעַן יַלְדֵנוּ!
שֶמֶש לַעָד! אוֹשֶר לַעָד!
קוֹל הַאֲדָם לֹא יִרְעַד:
"שֶתָמִיד תִהְיֶה שֶמֶש,
וְתָמִיד גָם שַמָיִים,
שֶתָמִיד תִהְיֶה אִמָא,
וְתָמִיד גָם אֲנִי!"

אֵי-שם, הרחק, הוא טס, יָדִיד לי, חֶמֶד.
רוחות מולדת שָׁטוֹת בְּעקבותיו.
עיר אהוּבה בַּערפֶל חולמת,
הבית כאן,
עצים בַּגן,
מבט נִלְבָּב.
צוֹלֵחַ ידידי קרבות וַסָעָר,
הוא לֹא שָקֵט, לְרֶגָע לא יִישַן.
עיר אהובה, שִכְבִי לישון רוגעת
וּרְאִי חלוֹם,
יָרוֹק של תוֹם,
אָבִיב כּבָר כָּאן.
עֵת ידידי יָשוּב, דִמעה עַל לֶחִי
רוחות מולדת יָשוּטוּ אֶל הַעִיר.
עיר אהוּבה, אֵלָיו חַיְכִי, חַיֵכִי:
הַבַיִת כָּאן,
עֵצים בַּגָן,
מבָּט מֵאִיר.
לצפייה - לחצו כאן
קאטיושה

ערפּלִים כיסו את הנהר
וקאטיושה אז יצאה לשוח
על חופו תלול ונהדר
שׁרה שיר לַרוּחַ הנושבת,
על גיבור כְּעֵיט-הַעַרָבות.
על בַּחוּר אשר אותו אוהבת,
זֶה אשר שמרה את מכתבו.
הוֹ, הַשִיר, שיר נַעֲרָה קולֵחַ,
טוּס אֲחר הַשֶמֶש וְהַאוֹר,
לַלוֹחֵם בַּגבוּל הַמִתְלַקֵחַ,
מִקַטְיוּשָה ד"ש חֲמָה מְסוֹר.
אָז יזכּוֹר הוּא נַעֲרָה נֶחְמֶדֶת,
אָז יִשְמַע אֶת מֶתֶק זִמְרָתָה.
אָז יִשְמוֹר עַל הַאָרֶץ, הַמוֹלֶדֶת,
קָאטְיָה אָז תִשְמוֹר אֲהָבַתָה.
לבלבוּ אגס וגם תפּוּחַ
ערפִּלִים כִּסוּ את הנהר.
וקטיושה אז יצאה לַשֹוּחַ
על חופו תלול ונהדר.
עיבוד, נגינה, עריכה והקלטה: מאיר רז
"טרויקה" [מזחלת-הסוסים]
[ מוּכָּר בישראל כ - "רותי" ]
בראש שורה הראשונה והשנייה של כל בית ישנה הברה נוספת.
רָצִים שלושה סוסי-מזחלת
עַל אמא-וולגה הקפואה.
רַכָּב עצוב בוהה בַחֶלֶד
מֵנִיד ראשו, נפשו תועָה.

"הַגד, בַּמֶה נזכרתָ, אֶחָא"
שוֹאל הנוסע, איש חביב.
"מדוע זה קודרים פָנֵיךָ,
אמור, מי ללבךָ הכאיב".
"אָדון יקר, מאז הקיץ,
יַלְדָה יפה אני אוהב.
אך הַרָשָע, בעל-הבית
לי אומר:'תשכח!'...לבי כואב".
"אָדוֹן יקר, הנה החג בּא,
וְהיא שֶלִי כְּבָר לא תהיה.
כִּי איש עשיר, שָֹנוּא, בָּחַר בּה.
היא ימים של אושר לא תראה.
שוֹתק רָכָּב , סוֹפֵק כַּפָיִים,
הַשוֹט על המושב צַנָח.
"סוּסַי, - עִמְדוּ!" - "הוֹ, חֵי-שמיים"...
כָּך הוּא לנפשוֹ אָז נֶאֱנַח.
רַצִים שְלוֹשָה סוּסֵי-מִזְחֶלֶת
עַל אמא-וולגה הקפוּאה.
רָכָּב עצוּב בּוהֶה בַּחֶלֶד,
וּמֵנִיד רֹאשוֹ, נַפְשוֹ תוֹעָה.
עץ האלון
מוכר בישראל כ - "אט זורם הנחל"

עֶרֶב, וְשיר עֶרֶשׂ צוֹנֵחַ עַל הַנָהָר.
הַמִפְעָל הַרְחֵק, בְּאורות מְרַצדים הוּאַר.
אֵי-שָׁם רַצָה רַכֶּבֶת, אוֹרוֹתֵיהַ חִורִים.
אֵי-שָם, תַחַת אַלוֹן, מְ - צַפִּים לי בַּחוּרִים.
הוי, אַלוֹן עָב-גֶזָע, מְשוּנָן-עָלִים,
לָמָה זֶה נֶעֶצַבְתָ, אַלוֹן יָקָר שֶלִי?
צְלִיל צְפִירוֹת, וְשֶקֶט, גוֹלְשִים אֶל נָהָר צָלוּל.
וַאֲנִי קְרֵבָה לַאַלוֹן בְּמִשְעוֹל תָלוּל.
רוּחַ לַיְלָה חוֹלֶפֶת, הַאַלוֹן רַטָט,
שָׁם נַפָּח מִיָמִין וּ - מִשְׂמאל מַמְתִין חַרָט.
הוי, אלון עָב-גֶזָע, מְשוּנָן-עָלים,
למה נעצבתָ, אלון יקר שלי.

בַמִפְעָל, כָּל בֹּקֶר, פּגִישוֹנֶת, מַבָּט נִלְבָּב.
אֲחַר-כָּך, עִם עֶרֶב, יוֹשְבִים וְשוֹתְקִים יַחְדָיו.
כּוֹכָבִים אֶל הַשְנַיִים שוֹלְחִים מַבָּט דוֹמֵם,
וְאֵינָם מְגָלִים לִי - אֶת מִי אֶבְחַר מֵהֵם.
הוי, אלון עָב-גֶזָע, מְשּוּנָן-עָלִים,
למה נעצבתָ, אלון יקָר שֶלִי.
מִי מֵהֵם חַבִיב לִי, אֶת מִי בְּלִבִּי אֶנְצוֹר?
כְּשֶלִבִּי פּוֹעֵם כָּך, קָשֶה בֵינֵיהֵם לִבְחוֹר.
חֵי-נַפְשִי, לֹא דוֹמִים הֵם, אָך הֵם יָפִים כָּל-כַּך. -
הוֹי, אֲלוֹן, בּוֹא, גַלֵה לְ - לִבִּי, אֶת מִי אֶקַח.
הוי, אלון עָב-גֶזָע, מְשוּנָן-עָלִים,
למה נעצבתָ, אלון יקר שֶלִי?
וּמִי יַכִּירֵהוּ

מול בֵּיתִי פּוֹסֵעַ נער,
לְיָד בֵּיתִי, ביתי שֶלִי.
הוּא קורֵא לִי אֶל הַשָׁעָר,
וְלא אומֵר מִלָּה הוא לִי.
וּמִי יַכִּירֵהוּ,
מדוּעַ קורֵא הוּא,
מדוע קורא הוא, מדוע קורא הוא?
כּשֶאֵצֵא אֶל הכִּיכָּ-ר,
שָׁם הוא רוקֵד לו וְצוֹחֵק.
ניפָּּרֵד לְיָד השער,
יַפְנֶה מבט, עֵינָיו יִמְחֶה.
וּמִי יַכִּירֵהוּ,
מדוּעַ מוֹחֶה הוּא,
מדוּעַ מוחֶה הוּא, מדוּעַ מוחֶה הוּא?

אָז אֶשְאַל:"מה תֵעַצֵב כֹּה,
על מה וְלַמָה תצטער?"
הוא מֵשיב:"כִּי יֵש לִי לֵב פֹּה,
כִּי יֵש לי לֵב וְהוּא בּוֹעֵר"
אוֹי, מִי יַכִּירֵהוּ,
מָדוּעַ בּוֹעֵר הוּא,
מדוּעַ בּועֵר הוּא, מדוּעַ בּועֵר הוּא?
וְאֶתמוֹל הֵבִיא שָלִי-חַ
מִכתָב אֲרוֹך מְלֵא-חִידוֹת.
"יָפַתִי, אֲנִי מַבְטִי-חַ..."
וְשוּרָה שֶל נקוּדוֹת.
וּמי יַכִּירֵהוּ,
אוּלָי מְשָטֶה הוּא,
אוּלָי מְשַטֶה הוא, אוּלָי מְשַטֶה הוּא.
לא אֵלֵך אַחַר הַרוּ- חַ,
אַל תחכֶּה, אַל תְקָוֶה!
אַך הַלֵב, - אימְרוּ, מַדּו- עַ? -
מַמְרִיא, דוֹאֶה מִן הֶחָזֶה.
וּמִי יַכִּירֵהוּ,
מַדוּעַ דוֹאֶה הוּא,
מדוּעַ דואֶה הוּא, מַדוּעַ דוֹאֶה הוּא?

כַּזֶה הַיִיתָ, כַּך נִשְאַרְתָ
עֵיט-עֲרָבוֹת, קוזאק פְּרָאִי.
מדוע אֶת לִבִּי כָּך שוּב הִסְעַרְתָ,
מָדוּעַ שוּב פָּגַשְתָָ בִּי.
מָדוּעַ שוּב אתה מֵטִיחַ:
"אַתְ אֲשֵמָה...אַתְ כְּאֵבִי!"
אִם יש אַשְמָה בִּי, הִיא שֶלֹא אַצלִיחַ
אוֹתְךָ לשכּוֹחַ, אָהוּבִי.
אֶת שְבִיל חָיַי לַשַוְא רָצִיתִי
לִקְשוֹר לַעַד בּגוֹרַלְךָ.
וכל המלחמה לְךָ חייתי,
לְךָ חכּיתי, רק לְךָ.
חִכִּיתִי, וְלִבִּי בָּעַר בִּי.
לַיום שֶבּוֹ תָשוּב מִשַם.
אַך רַע לִי וְכוֹאֵב כְּשֶתִגְעַר בִּי,
אָהוּב סוֹעֵר שֶלִי, עַקְשָן.
אֶלַי עֵינֵיךָ לא הֵישַרְתָ,
דהרתָ שוּב, קוזאק פְּרָאִי.
כַּזֶה הַיִיתָ, וְכַזֶה נִשְאַרְתָ, -
אָבַל גַם כַּך יָקַרְתָ לִי.
לב

רַבּוֹת כָּל-כַּך, בָּנוֹת שֶל קֶסֶם,
שֵמוֹת רַבִּים כָּל-כַּך בַּלֵב.
אֲבָל אֲחַת רָק מְרַגֶשֶת
מְשַלָחַת אֵש, כְּשֶ - אֲתָה אוֹהֵב.
הַאֲהַבָה פִּתְאוֹם כּוֹבֵשֶת,
הִיא מַפְתִיעָה, אֵינְךָ מוּכָן.
וְאָז עוֹלָה כָּל בֹּקֶר קֶשֶת
וְאֲתָה אָז מְזַמֵר כַּך לְלִבְּךָ:
לֵב שֶ - אוֹתוֹ אֵין חֵשֶק לְהַרְגִיעַ,
לֵב שֶ - אִיתוֹ נִפְלָא כְּלָל לֹא לַחְשוֹב!
לֵב שֶ- כַּזֶה נִפְלָא, בּוֹאוּ נַרִיעַ:
תוֹדָה לַלֵב שֶ - יוֹדֵעַ כַּכָה לֶאֱהוֹב!
לצפייה - לחצו כאן
" יַסְטְרֶבּ מַרְסְקוֹי" / (הספינה "נץ ימי")

"הפעם נשירה על פרח"
(הערה: את הפזמון יש לשיר פעמיים. )
מקטרת-מָלָח נֵעָשֵנָה
אֵימָה וּמָגוֹר לא נדע.
מוּל גל
העומד לְבוֹלְעֵנוּ
עומדים על סיפון בעמדה.
קליפָּת עץ-אלון ספינתנוּ
אבל אנשיה פלדה.
פזמון: ה"יַסְטְרֶבּ"
מַפְלֶגֶת אֶל יָם ורוּחוֹת
ואַת צוֹפייה שָם, על
חוף.
עד מָוֶת שבוּעה בְּלִבֵּנוּ,
כבר אלף סופות היא שברה:
גם עֵת סכנה מסביבנו
ליבנו, לב נץ, לא יירא.
אַת, "יַסְטְרֶבּ" מַמְזֶרֶת, אִמֵנוּ
חיזרי אֶלֵי חוף מכורה.
פזמון: ה"יַסְטְרֶבּ"
מַפְלֶגֶת אֶל יָם ורוּחוֹת
ואַת צוֹפייה שָם, על
חוף.
אחוָה נפשותינו קושרת
גֵאָה היא, רוגשת, חיה.
נצֵֵאָה, חבריא, לַדֶרֶך, -
מולדת, מֵחוֹף צוֹפִייָה.
מִפְרָש מכוּנָף אֶל שמֵי-עֶרֶב
ממריא כּמוֹ הַנֵץ, נֵץ-הַיָם.
פזמון: ה"יַסְטְרֶבּ" מַפְלֶגֶת אֶל יָם ורוּחוֹת
ואַת צוֹפייה שָם,
על חוף.
להאזנה לשיר בתרגום של יוסף ובביצוע איזי הוד
מהלֵך לבַד אני, סָביב הלֵיל
על הדרך ערפל גולש.
אופל-לילה, המרחב מקשיב לַ- אֵל
וכוכב אל חברו לוחש. [X 2 ]
תחת שמֵי אלוֹהַ, שמי הפֶּ-לא
נַמָה אדמה קוֹרֶנֶת-תְכוֹל.
לָמָה זה אכאב ואתייס-ר לִי?
לא אֶבְכֶּה, גם אם אזכור הכל. [x 2]
אֶת חיי שוב לא ארצה לגמוֹ- עַ
ולא צָר לי על עָבָר ימָי
רק אֶרְצֶה לי חופש ומרגו - עַ
רק לשקוע, לעצום עינָי. [x 2]
לא שֵנָת הקור, שֵנָת הקבר
אלא רק לַעָד להרדם.
כשגופי נוֹשֵם, ובִלְחַיָי צֶ-בָע
ורוגֵעַ לבבי, פועֵם. [x 2]
וְיזרוֹם ליטוּף-מלים אֵין-קֵצֶה,
קול מתוק על אהבה לוחש.
מֵעָלָי יחלום, מוֹרִיק לנֶ- צָח
עץ אלון, בַּרוּחַ מְרַשְרֵש. [x 2]
לַמסילה אצא לבד בַּנֶשֶף [ תרגום של ד' שמעוני ]

לַמְּסִלָּה אצא לבד בַּנשף:
שביל הצוּר בערפל זוהר:
השממה לְיָהּ תקשיב רב קשב
וכוכב אלי כוכב דובר.
הרקיע חגיגי ופלאי
בזיו תכול תישן האדמה...
מה הכאב יָמֹץ נפשי בַּשֶלי?
האוחיל? או הֲאֵצֵר על מה?
לא אוחיל מהחיים למאומה
ולא צר על העבר לי כלל;
לו חופשי אֶשְלָיָה ואנומה!
לו לצלול בשכחה אוכל!
אך לא שנת-קברים קרה, שוממת...
מי יתן וכך אישן לעד;
שבלב חיוּת-כוחות רודמת
וחזי נושם, יֵרוֹם בלאט.
וילטף אזנִי גם יום גם לילה
קול ערב, על אהבה יָרֹן.;
ואלון, ירוק לעד, ממעלה
שָׁח עלי. שָחֹחַ ושָאֹן.
משה שרת: "יחידי לדרך לי אצאה"

יחידי לדרך לי אצאה,
נתיב-צורים בערפל זוהר.
ליל-הַשׁקֵט. מִדבָּר קול-אל שומע.
וכוכב אלי כוכב דובר.
שמי-מרום מה נפלאו, נשגבו,
בנוגה-תכול תנום האדמה.
רק לבי – מדוע כה יכאב הוא?
מה אוחיל? וצר לי כה על מה?
לא אוחיל עוד לימים יבואו
ואיני מצר על יום אתמול.
אבקש רק חופש ומרגוע
כל לשכוח, בתנומה לצלול.
אך אל תהי זו שנת-קרה של קבר –
יהי רצון כי ארדם לעד
בעוד כוחות חיים דורכים כל אבר
וחזי ירום בְּנֶשֶׁם-אט;
כי יומם וליל בת קול תשמיע
באזנַי שיר-אהבה מתוק;
כי בדיו כבדי-הצל יניע
וירשרש עָלַי אלון ירוק.
[מתוך: משה שרת, "מחברת תרגומי שירה" ]
עגורים

החיילים ההם, כך נדמה לי,
אשר משדה הקרב אינם חוזרים
לא נטמנו אֵי-שם, בשדות השלף
אלא היו ללהק עגורים.
מאז, הרחק בזמן ועד עתה
עפים הם וקוראים הם ממָרום
ואנו ב -- מבט עצוב נישא
עינינו מעלָה-מעלָה, ונידום
חולף מעל טוּר עגורים, יָגֵעַ,
בערפל עף, עִם סוף היום.
ושם, בַּטוּר,פתאום אני יודע,
יבוא היום, אפרושֹ כנף צחורה
אשוט בשמי הערב שקדרו.
ואז, בְּקול עָגוּר, מעל אקרא
לכל אשר למטה נשארו.

החיילים ההם, ככה נדמה לי,
אשר משדה הקרב אינם חוזרים,
לא נטמנו אֵי-שם בשדות השלף