title
title
title
title
title
title
המכוורת / ינואר 2020

גשם, דבורים, וודסטוק ואיתן אדרת
בשמיני לינואר 2020 נחל חצור עלה על גדותיו כפי שלא קרה מזה יובל, מאז 69 האגדית, השנה בה זרמו מעל 200 קוב/שנייה בירדן, ושבקיץ שלה זרמו אלפים לעיירה הקטנה וודסטוק שבמדינת ניו-יורק כולל הנדריקס ודילן ועוד אגדות, והשאר כבר היסטוריה טהורה.
בסיור צהריים שיגרתי אד-הוק שיצא מבניין המכוורת לכיוון בית-הרוכב, שמעו אנשינו, עוד לפני שראו, את משק הכנפיים של ההיסטוריה דוהר במקביל למים היורדים מרמת עלמה-דלתון בואך אתר-תאנים הנטוש, ומיד בהמשך ראו את שלושים ומשהו הכוורות שמעבר לוואדי טובלות למחצה כבר במים, ואיש לא היה צריך לצעוק שפורענות עומדת לפיתחנו בתוך העוצמה השוצפת של המים.
רוחב הזרם היה כעשרים (22) מטר, עומק המים כמטר וחצי לפחות במרכז, ומהירותם מסחררת עין.
היה ברור שלא טנדר 4x4 ולא אדם, אמיץ וחסון ככל שיהיה, לא חוצים כעת בעצמם את המים האדירים האלה, אלא אם עז רצוננו להסב את שמה של חורשת הדלבים ל"חורשת הארבעה" וליצור בכך ברית-אחים עם זלמן שליט ומרדכי לויצקי ז"ל אשר מסרו את נפשם בניסיון לחצות את אותו ואדי בשני חורפים עוקבים וקשים לפני כמאה שנה, שלוש מאות מטר מאיתנו במורד הזרם.
תוך שבע דקות הגיע תלם ובעקבותיו הג'ון-דיר הירוק ובתוכו איתן אדרת, שדומה כי רק חיכה בפאתי משרד הגד"ש לקריאה, בזכות חוש-גשם נבואי שמקנן בתוכו כמתת-אל.
עת גלשו גלגלי הטרקטור אל המים האדירים, הבנו שלא יכולנו לפלל לפתרון כה עוצמתי ובטוח ולנהג כה מיומן. איתן, בקול רגוע וצלול, אמר שעזרתו היא דבר ברור מאליו, והלוואי שנזכה לעוד שיתופי פעולה כאלה בעתיד, כי זה נותן שני דברים ברורים: 1. טעם לחיים 2. סיכוי גבוה להצליח בכל משימה.
הטרקטור חצה את המים במעבר שבין בריכת השכשוך לחי-בר. הצוות הסתכל שמאלה אל גשר העץ שעוד שעה קודם היה נטוי מעל הערוץ, בפאתי הכפר הגלילי, וכעת נתפס במאונך על הגדר של החי-בר, כמו אותם קנגורוס חסרי מזל, שהשרפה באוסטרליה הצמידה לגדרות הכבישים. הסתכלנו ימינה אל המים הרבים שבאים ממערב, וקדימה אל השדה הירוק הפתוח, בו עוד יבואו הקוצרים והרוקדים של חג השבועות, איך אפשר להאמין, בגשם כזה שלא מפסיק לרגע.
עם חליפות סערה ומגפיים ניגשנו מכיוון מזרח, 5 אנשים אל הכוורות, אחדות מהן כבר היו טבולות עד המותניים במים, שהיו במגמת עלייה כל העת. אחת אחת הרמנו אותן מן הזרם, הטינו אותן תוך כדי הליכה למען יתנקזו, וסחבנו אותן כשלושים מטרים נוספים מזרחה - שוב, בזכות חוש הגשם של איתן, שידע להגיד כי אנו רק בתחילתו של השקע, וכי עוד נכונו לנו 100 מ"מ נוספים, לפי התחזית, ואם כבר אנו כאן, אז שנתכבד ונזיז אותן מרחק הגון למעלה, הרחק מן המים העולים.
כעבור שעה קלה היו כולן ממוקמות מחדש, ואנו חצינו עם שני המופלאים, איתן והירוק, את הוואדי חזרה הביתה.
באותו ערב של השמיני לינואר גלש הירדן מזרחה, מעבר לסוללה הגבוהה ולדרך שעליה, אל שדות גינוסר, בואך נטורה ודרדרה, כי לא יכלו כתפיו הרחבות להכיל את שפע המים.
אנו קמנו בבוקר וראינו שלכל הדבורים השורדות שלום, אף שנגרם להן נזק מפגיעת המים בחלות הדבש והוולד אשר נמצאות בלב הכוורת, אך נראה שקהילת הדבורים תתגבר על כך במאמצים משותפים, עם קצת עזרה מאתנו.
אנו נותרנו עם המתיקות של מעשה ההצלה, ומילותיו של איתן אודות טעם החיים.
רוב תודות לאיתן ולאלוהי הדבורים,
ברכה להמשך של גשמי ברכה, וצפייה לשיתופי פעולה מעולים, באשר הם, בעתיד.
גידי, אביעד, אשלי, תלם, אהוד - צוות המכוורת