title
title
title
title
title
title
פרשת ראה - חלופות
פרשת ראה - חלופות

חמש שנים חלפו מאז צוק איתן.
איך שלא נקרא לאירוע הזה, מבצע, סבב לחימה או פשוט מלחמה, זה היה אירוע אלים. בתים נחרבו, תשתיות נהרסו, אנשים נהרגו.
מבקר המדינה, בדו"ח שלו על צוק איתן, סיפר לנו שהקבינט, שבו הוחלט לצאת למבצע, לא עסק באף חלופה מדינית. 
לא דנו שם באף הצעה מדינית שתחסוך את האלימות, באף אלטרנטיבה שיש בה אפשרות לפתרון שאינו אלים. 
 האמת, שזה די מדהים.
יכול להיות שאם היו דנים, היו מגיעים למסקנה שהאלימות בלתי נמנעת, אבל זה שלא דנו, זה מה שמטריד. 
 מטריד שאנחנו נתונים בידיהם של אנשים שלא טורחים לדון, לחפש, לשאול, להתלבט. זה מעיד על חוסר אחריות.
וזה נוגע בחיים שלנו ושל ילדינו.
השיטה האלימה הזאת היא השיטה של התורה, בכמה עניינים.
הנה, למשל, בפרשת ראה מדובר בשמועה על עיר נידחת, עיר שתושביה כולם הודחו להמיר את דתם, התורה מצווה להכות ולהרוג את יושבי העיר, לשרוף ולא לקחת שלל. 
אין שום חלופה, התורה לא משאירה אופציה לנסות לשכנע, להשפיע, או לפחות לחוס על הילדים, כי אפשר להשיבם למוטב.
המצווה הזאת כנראה מעולם לא מומשה. ובכל זאת עצם קיומה בתורה והחזרה עליה מדי שנה, מחרידה.
אני אומרת משהו שמזעזע גם אותי: הגישה לפיה יש רק אופציה צבאית היא גישה שמזכירה את המצווה על עיר נידחת. זו גישה שלא מאפשרת הדברות, פתרון של חיים, תיקון.
בהיגיון שלי האופציה הצבאית צריכה לבוא כאופציה אחרונה, אחרי שנוסו ולובנו כל האפשרויות האחרות. כך גם האופציה לאבד ולהשמיד עיר שלימה.
אנשי צבא שהתראינו ברדיו לציון חמש השנים לצוק איתן ציינו שזו המדיניות: לשמור את הקונפליקט בעזה על אש נמוכה, לא לפתור, לא להכריע. 
יציבות של חוסר יציבות. לתת להם להתקיים מינימום קיום וכל פעם שהם מרימים את הראש להנחית עליהם מכה.
שמעתי גם ראיון עם רון פרשאור, שהיה שגריר ישראל באו"ם בזמן צוק איתן. דיפלומט ותיק, לא איש שמאל. הוא זעק ממש: איך זה שחלופות מדיניות לא נידונות, איך זה שלראש הממשלה יש מזכיר צבאי ואין מזכיר מדיני.
כל הראיונות האלה, הדיבורים, הצעדה של "נשים עושות שלום" במשך שבוע ברחבי הארץ, הזכירו לנו השבוע שיש כמה דברים ממש מהותיים, שאינם קשורים לשפם של עמיר פרץ, לחלה האוקראינית של שרה, ולחפרפרת שהיתה או לא הייתה בכחול לבן.
וכן, יש גם את הקנאביס, שמשום מה משרד הבריאות החליט לעשות בעניינו סדר, על גבם של חולים אומללים, ויש גם את היערות הנשרפים באמזונס. 
עולם מופלא!

ספטמבר 2019    זהר אופז ליפסקי