title
title
title
title
title
title
קבלת שבת - שנת בר מצווה לקבוצת "אוכמנית"
פרשת בֹּא - עם כתת אוכמנית
פרשת בֹּא מספרת על עשרת המכות שנחתו על מצרים. הנושא האקולוגי מאד מרכזי בתיאור המכות: אלוהים מגייס את כל כוחות הטבע כדי להעניש את המצרים. בפרשה הקודמת נהר היאור (הנילוס) התמלא דם ובע"ח החיים סבלו ממחלת דבר וגם ירד ברד כבד שהשמיד את כל הצמחייה. בפרשה הזאת הוא שולח ארבה, כדי לאכול את יבולי המצרים. כשמסתיימת מכת ארבה, הוא מנקה את הארבה ממצרים ונאמר "וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף", כלומר הארבה מושלך לים. במכת בכורות גם בכורות הבהמות מתות.
בקיצור, הטבע כולו, הצומח, בעלי החיים, כולם משתתפים במאמץ להעניש את המצרים על שעבודם של בני ישראל. האם זה מוצדק?
שאלתי את הילדים מה הם חושבים על השימוש הזה בעולם הצומח והחי?
האם בכלל אכפת להם שמנצלים ופוגעים בטבע? האם יש מה לעשות?
עשינו סבב והאוכמניות הביעו את דעותיהם:
ליאם: איכפת לי, המצב. למשל, עכשיו הגיע הגשם ויש סכנה של שטפונות.
יאיר: מפריע לי שמלוכלך. כדי לשפר את מצב כדור הארץ, אצלנו בבית מפרידים חלק מהאשפה.
יונתן: איכפת לי מהמצב בעולם אבל אני לא עושה עם זה כלום.
שיר: מפריע לי. בבית שלי מפרידים אשפה. אני בכלל צימחונית כי אני לא רוצה לאכול חיות.
אלה: מפריע לי שמלוכלך, בבית שלי ממחזרים. אבל אני לא מרגישה שיש מה לעשות עם המצב.
זהר: לקחנו כלבה מצער בעלי חיים כי הם מסכנים. בחרנו אותה כי היא מסתדרת עם חתולים.
יואב: מפריעה לי ההתחממות הגלובאלית. אפשר לא לצרוך יותר מידי מוצרים מפלסטיק כי הם לא מתכלים. לא להשתמש בחד פעמי.
לירון: מפריע לי שיש שריפות באוסטרליה – איכפת לי מהגורל של החיות מאוד. יש המון עמותות שאפשר לתרום להם כסף לעזור לחיות באוסטרליה. להפסיק להשתמש בכלים חד פעמיים.
אור: לא מעסיק אותי המצב בעולם. מבחינת בעלי חיים: יש לנו נחש.
נעמה: יש לנו כלבה בבית, אני אוהבת בעלי חיים. לא נעים לי שמתייחסים לא יפה לבעלי חיים.
רון: למה אלוהים ברא אותנו שליטים על כל העולם והוא מאפשר לנו להרוס את כל היצורים שהוא יצר? מאוד אכפת לי מחיות, אבל לא אכפת לי לאכול אותם. בני אדם מאוד אוהבים חיות שהן חמודות, פרות הן לא חמודות אז אפשר לאכול אותן.
אורי: חושב שהשריפות באוסטרליה הן בגלל החור באוזון. אני ממחזר, מפגין, מפחית את כמות הבשר שאוכל.
מעיין: לא מעניין אותי בכלל. גם לא חושב שלאנשים אחרים באמת איכפת
יובל: זה שאני אהפוך להיות צמחוני לא ישנה, אם המשפחה שלי תמשיך לאכול בשר.
נעמי: לא ממש איכפת וגם אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות עם זה כלום.
נועם: אני ממחזרת – מפרידה אריזות ופסולת אורגנית. שותה בקשיות ממתכת כדי לא לפגוע בצבי ים.
האם בכלל איכפת לנו? האם יש מה לעשות או שאנחנו קטנים ולא משמעותיים? האם מותר לנו לשלוט ולנצל וכמה אחריות יש לנו על העולם?

יצאתי עם הרבה מחשבות מהשיחה עם קבוצת אוכמנית.
מקווה שתוכלו ותרצו לשנות את העולם ולעשות אותו מקום יותר טוב.
ובינתיים, מזל טוב לכם ולכל בנות ובני משפחותיכם!
זהר אופז ליפסקי