title
title
title
title
title
title
סיפורו של עץ עלום

וזה סיפורו של זהר בר-נץ על העץ העלום:
את שם העץ, לצערי, שכחתי. אולם סיפור הגעתו לאיילת-השחר קשור עם עבודתי בארגון מגדלי פירות בשנות ה-80 של המאה הקודמת.
מפעלי העץ, הדיקטים שפעלו אז בארץ במשמרות, אפיקים ואשקלון, היו בתקופת קריסה כלכלית.
אננשי המחקר בחוות ,"אילנות" שבעמק חפר, חוות איקלום לעצי נוי, חיפשו פתרונות יצירתיים לניצול עצים שונים לתעשיית העץ: 
נגרות בניין, ורהיטים, שאולי יחליפו את לוחות הדיקטים.
כך עלו זני אקליפטוס, אשלים ועוד עצים שונים עם עֵצִה קשה המתאימה לעץ לתעשיית רהיטים.
גם במטעי הנשירים ובעיקר בפרדס הדר ומטעי אבוקדו, היו שנים לא כלכליות.
במזכירות הארגון הוטל עלי להיות בקשר עם אנשי המדע והתעשייה ולחפש רעיונות חדשניים ל"מטע עץ".
הרעיון שהועלה בעזרת הקק"ל היה לטעת את העצים בין שורות המטע, כך שבעתיד, אולי יחליפו את עצי הפרי שאינם כלכליים.
נטענו חלקות אקליפטוס מזן מתאים ברמת הגולן ואשלים בנגב. כמה שרלטנים ניסו לעניין חקלאים בעצים שונים ובהזדמנות גם להרוויח כספים על חשבונם.
אגב, גם באיילת-השחר כמעט "נפלו בפח" זה.
פנחס בן ארי, רכז הנוי שלנו, היה איש של יזמות וחדשנות ובכך התאים לאופי שלי, שלא לפחד ולנסות דרכים חדשות.
הבאתי מ"אילנות" וממשתלה של קק"ל עצי אקליפטוס, אשל ואת העץ שבצילום. זה עץ שגדל במזרח ומשמש גם לתעשיית עץ לבנייה. המיוחד בו, שהוא זריע מאוד ומפיץ תרמיליו וזרעיו בקלות יתר ובנוסף - יש בו מן היופי בצמיחתו.
את האקליפטוסים נטענו מצפון ללול, ליד כביש המערכת, ממול למגרש הטניס לשעבר. על מנת לנצל את מי השיטפונות.
האשלים ניטעו כמגיני רוח לחלקת האבוקדו, שהייתה היכן שהגינה הקהילתית נמצאת היום.
את עץ הקטנית (שאת שמו שכחתי), פנחס החליט לטעת ליד מגרש הכדורגל. זה היה שתיל אחד בלבד.
הרעיון של "מטע עץ" כשל. אך לנו נשארה חלקת האקליפטוס, שמייבשת איזור ניקוז בעייתי של הישוב וכן, כמה עצים יפים במורד מהווגאז, 
ממערב למגרש הכדור רגל.