title
title
title
title
title
title
פזמוני חלוצים
חלוצים

עשרות אחים היינו
מתוך "חתונה בעיירה" (מחזה שהוצג בחג האיחוד עם חברי בית-השיטה באדר תשי"ב)
מילים: אליהו אלף
(על-פי הלחן של "עשרה ציונים היינו")

עשרות אחים היינו
ונחלום חלום.
אושר ואחווה חזינו,
שפע ושלום.

אויה... אי כינור,
פסנתר אייהו
זמר ידובב
שיצמיד איש אל רעהו
ויִסער הלב...

פיק"א פקפקה פיקחת:
היא חשבה מושב.
בחוסר מים ובקדחת
תש כוחי לשווא.

אויה... אי כינור...

זוג נותר אני וכלה,
זוג יונים של תום.
עזבתני ופרחה לה
יונתי שלום.

אויה... אי כינור...

חלוצים באנו הנה

על-פי המנגינה של "רב האור והתכלת"

נכתב על-ידי אליהו אלף (אלינקה) בשנות החמישים ופורסם ביומן

 

חלוצים באנו הנה

מקדשי פשטות וצנע

אתמול.

אך היום אין כבר ערך

להזכיר מטרת הדרך

לכל.

כי היום כבר אחד הוא החלום

על ארון, על מזרון וגום-אוויר חולמים היו

כל מקדשי רהיט ובגד

היום.

 

את הכל אז מסרנו

ובשוויון בכל אושרנו

אתמול.

אך היום מה הוא אושר

לנצל את שעת הכושר

בכל.

היבוא השילום או לא יבוא

יקווה, יתפלל כל איש ואיש לו בלבבו,

כי השילום מיד יופיע

היום

 

שמח חבר בחייך

ונצל את שילומך

היום.

סע מיד לאיטליה

או לשוויץ, או לאוסטרליה

היום.

והזמן רהיטיך לסלון,

אין דבר מיותר כי הם שילמו לך מיליון

וזכור היטב כי איש חדש אתה

היום.

 

 שיר משנות ה-20 (של המאה העשרים)

אולי באלול 1923
(נכתב, כנראה, ע"י דוד כנעני)

שנה שנה וחידושים

ברוב נפתולים ויקושים

בכל שנה בקבוצה הילולא ודיצה.

באסיפה רבת העם
סוער הלב וגם הדם
כרמי משך לו מנעם
אלקנע דופק בשולחן
ופני לאה זועפים קודרים
האם לא טוב מושב עובדים?

ואדוננו מר צפרוני:

הלוואי וכולם יעשו כמוני.
שלמה ללכת ולנדוד?
הרי כי פה טוב מאוד.
אני אודה ולא אכחישה
אני בעד הלאמת האישה.

חברי, מכריז החבר חופי
הרי זה כלל מא מן היופי
שאנו גיבורי תל חי
נחיה כאן על הי מאי
אני נשארתי בלי מכנסיים
ואיך ארד ליהודה? חי שמיים!

גולדבוב עומד לו בפינה
בחדרה הצר של פנינה
וז'ולטי שנוכח באותו מעמד
אומר גם הוא "אני ואת".

שלהי דקייטא מתקרבים
ואיתם נדידת העמים
ממזרח למערב
הולכים, בורחים ערב רב
ונשמר אך הגרעין
את מי יכול? למי יבין?

ימי הפסח מתקרבים
ומה יעשו הבחורים
שבמחניים ובאיילת
אין להם כל תוחלת?

כל בנותינו מתחמקות
אחת, אחת הן מסתלקות
הלה מחכים בני הגדוד
בירושלים ובלוד?

אחת מהן כבר ברחה
כי אחריו נפשה כלתה.
והשנייה כל היום מחכה בכיליון
עד אשר מהמטבח תוכל לצאת ותברח.

אך לפולסקי לא איכפת
לו הן מחכה הבת
אך כרמי מה יעשה ולו קרה המעשה
נשר התרומם ועף ואת אילה הוא עזב.

שמח פבזנר יהושע
אליו באה הישועה.
למה לי ירושלים?
כשבאיילת הננו שניים?

אך שליט הוא מצטער
עליו נגזר להישאר
אולם ליטמן כבר מזיע
והוא טרם בגדוד יופיע.

הנאהבים והנעימים
הם משפחת הדובדבנים
הלוואי שנית להינשך
והמחלה שתימשך
ובירושלים בבית הבראה
שוב לשכב בלי עין רעה.


פרשנות ע''י נועה הרמן-ארכיון.
נכתב בעקבות הוויכוח המר על הודעת פיק''א, שהיא לא תמשיך לממן קבוצה שיתופית.
ואותה בעייה הייתה גם לקבוצה שישבה אז במחנים, אלא, ששם המשפחות החליטו מושב והרווקים
המשיכו קיבוץ. ואז התפרקה החבילה ובודדים משם הגיעו לאיילת.
"הגדוד", הוא גדוד העבודה, (קבוצת אחווה), שבנו באותו זמן באיילת-השחר.