title
title
title
title
title
title
title
היום שבו סגרו את חדר האוכל
משך שנים ארוכות הייתי רכז משמרת יום שישי בחדר האוכל.
אחת לחמישה שבועות התייצבתי למשמרת וקיבלתי את רשימת התורנים.
הרשימה היא סוג של המלצה על אלו שצריכים להגיע בשעה שש ורבע בכדי
להספיק ולהכין את הגשת הארוחה.
בשעה שש וחצי מתחילה קבלת השבת ובשעה רבע לשבע מתחילה ההסתערות
על דוכני ההגשה העצמית.
אני מקדים את בואי לשעה שש בכדי להספיק קודם כול לפרוס 50 – 60 חלות.
אחרי כן מתחיל למלא את מערך ההגשה.
מכול הרשימה שקיבלתי תורן אחד קבוע יצחק לנדסמן מתייצב כול פעם בדיוק
בשעה שש ורבע הגעת כל היתר זה סוג של ניחוש.
עזי המצח מגיעים ביחד עם גל ההסתערות על דוכני האוכל ושואלים מה עושים.
ואז בשיא הלחץ מגיעות משפחות התורנים לחדר האוכל וכמובן החובה כלפי
המשפחה קודמת לחובת השרות, עמדות ההגשה ננטשות והשרות זאת הבעיה שלך
לא שלהם.
בפני בני משפחתי אני מתנצל כי השרות קודם לארוחה וממשיך להתרוצץ בטירוף.
אז היום שבו סגרו את חדר האוכל הוא יום חג בשבילי.