title
title
title
title
title
title
קיצור תולדות ענף האבוקדו באיילת

לקראת שבועות וגמר הקטיף לעונת תש"פ, 2020, - "קיצור תולדות הענף"
בחג השבועות התבקשתי לתת סקירה על הענף באירוח בסככת האבוקדו שבחלקת "עופרים" – וותיקת המטע. בעקבות שאלות של חברים וזיכרונות שעלו, החלטתי שהגיע הזמן לעדכן מידע ולספר את סיפורו של מטע האבוקדו, שהפך היום לאחד הענפים המובילים באיילת-השחר.

מספר עובדות על ענף האבוקדו 

1. באיילת השחר היו כבר עצי אבוקדו במטע הנשירים עוד בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הזנים אטינגר ופוארטה, שהובאו מבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".

2. בתחילת שנות ה-60 התחילו נטיעות בגליל. דפנה וגדות היו הראשונים ובאיילת השחר החליטו באספת הקיבוץ, שלא לטעת 100 דונם שכבר היו שתילים מוכנים לשטח, וזאת בעקבות קרה בחורף 1964. השתילים נמכרו על ידי לקיבוץ משמרות.

3. ב-1977 ניטעה החלקה הראשונה ב"עופרים" (אום אל סוף) ע"י ענף הנשירים, בניהולו של דוד לבנה. הצוות הראשון, בניהולו של גדעון אלף, הורכב מעובדי הגד"ש, אדולפו ויאיר רימוני ומנחם נופר מהמטע. בהמשך ניטעו חלקות "הבזלת" "הטרסה" ה"מלטה" והמטע בבית (אזור ההרחבות היום) כ-400 דונם סה"כ. התוכנית הייתה להמשיך עד 800 דונם.
הרכב הזנים המקובל אז, היה 80% פוארטה ו-20% אטינגר במסגרות השטח וגם קצת מהזן האס. מהר מאוד הסתבר שהפוארטה אינו פורה ובעייתי בשיווק וביצוא.

4. בשנות ה-80 היו מאבקי כוחות בין אזורי הגידול. אנשי ה"האס" בגליל המערבי ובעמק חפר, התנגדו להכנסת הזן "פינקרטון" בעמק הירדן ובגליל העליון, מחשש לתחרות עם ה"האס".

5. באיילת השחר התחלף צוות הענף. משה שליט נכנס לניהול והתחילו בהחלפת זנים, ע"י הרכבות. הוגדל שטח ה"ריד" והתחיל להיכנס הזן החדש "פינקרטון".

6. 1986-7 – בני דורה החליף את משה שליט, שיצא לשליחות באפריקה. אני חזרתי מעבודתי ב"אירגון מגדלי פירות" והצטרפתי לצוות הענף, לו היו שותפים בני, מנם וזהר וכן נערים רבים בימי העבודה השבועיים ובחופשים. לראשונה הצטרף לצוות עובד שכיר – היאב מסכנין, שנמצא בו גם כיום. הענף קלט את 240 הדונם  של הפקאן, כחלק מענף האבוקדו.

7. שנות ה-90 מצטיינות במאבק הישרדות מול הנהלות הקיבוץ. בני התייאש ועבר לחינוך. חיפשתי מחליף לבני, היות ונשארתי יחידי בצוות. מנחם היה בשנות חופש מחוץ לקיבוץ. יובל נעמני, שסיים לימודי חקלאות הגיע לאיילת ונכנס לריכוז הענף.
הנהלת הקיבוץ פעלה כל הזמן לקיצוץ הכנפיים של הענף ולחיזוק ענף הנשירים, ע"י העברת אמצעים כמו קרקע, מים והשקעות בעדיפות לנשירים ולגד"ש.
השיא היה בדיון במזכירות, בו הוחלט להקטין את שטחי הענף ב-50%. כמו כן, לעצור את ההשקעות וכמו שנכתב בעלון האחרון (מאי 2020) – להתחיל בחיסול הענף. ואז נכנסתי לפעולה כנגד המגמה הנ"ל. ערערתי על ההחלטה. בדיון הראשון אליו הוזמנתי, הסברתי שענף יצוא לא מחסלים, אלא נותנים לו עזרה בציוד ואמצעים. התחייבתי להרכיב את הזנים הבלתי פוריים לזנים אחרים, עדיפים. למזלי, ולמזלו של קיבוץ איילת-השחר, היה בהנהלה דירקטור מרמת מגשימים, שעמד לצידי והוחלט, לפי בקשתי, להביא מדריך אבוקדו מעמק הירדן, על מנת שיעשה סקר של הענף וייתן המלצות להמשך.
המלצותיו היו חד-משמעותיות: יש לכם ענף טוב, צוות טוב וצריך להחליף את זני הפוארטה וההאס לזן פינקרטון.

8. במשך שנתיים החלפנו בעצמנו 200 דונם בהרכבות ראש. עפ" הידע שהיה אז, נאמר שצריך להכניס 30% אטינגר, כמפרה לפינקרטון . במשך כמה שנים היה יבול האבוקדו כ-300 טון בשנה. בסוף שנות ה-90, כבר היינו עם יבול של כ-800 טון בשנה.

9. ביקשנו, לראשונה, להמשיך בנטיעות. יובל יצא לעבוד בלול ומנחם נכנס לריכוז הענף. זמן מה הייתי מרכז הענף וגם מזכיר הקיבוץ, עד חזרתו של מנחם מהחופשה. מי שמתעניין בכלכלה, יודע שמשקיעים במנייה, כאשר היא חלשה ולא כאשר היא בשיאה. לצערי, את זה לא הבינה הנהלת הקיבוץ ולא אישרה לנו נטיעה בשטח אכסנייה ובנוסף, לא הסכימה להרחבת הענף.

10. ב-2001 נכנס לראשונה, יושב ראש חיצוני, דני קריצ'מן. צוות הענף נפגש עימו וקיבלנו את תמיכתו, בניגוד למנהל החיצוני וההנהלה. הזמנו שתילים ל-200 דונם והוחלט לקחת שטח מצטיין של הגד"ש במלחה ולטעת בו אבוקדו. ב-2005-6 הייתה הנטיעה של החלקה, שהיום הינה "חלקת הדגל" של הענף. אחוז זן האטינגר ירד מ-30% ל-11% מנטיעה במסגרות ובשורות,  נטענו אותו אז במפרה בלבד בתוך שטח הפינקרטון.

11. בטעות, נשתלו בין עצי הפינקרטון כמה עצים של זן חדש, לא מוכר – ב.ל (L.B). הזן נחשב כזן דומה להאס, המבוקש בעולם ויבוליו גבוהים. החלטנו לחתוך כמה שורות אטינגר ותיקות במטע "עופרים" ולהרכיב את העצים בזן זה. התוצאות הוכיחו עצמן כמצויינות.

12. כשנושא המושב נפל, יובל היה המנכ"ל וכמרכז הענף לשעבר וכעובד אגרקסקו כמה שנים, נתן לנו אישור לבחון נטיעה חדשה בשטחים שהתפנו.

13. ב-2013 ניטעו 130 דונם בשטח "הג'יפטליק" בזני ם ריד, ב.ל וזן חדש, פטנטי – ג'ם. המטע צפוף מאוד ובעייתי באחזקה השוטפת ולא תמיד מוכיח הצדקה וכדאיות לצפיפות, במיוחד לא בריד.

14. מ-2017 ועד 2019 ניטעו עוד חלקות. 80 דונם ב"חרובים". 100 דונם ב"אכסנייה" ו-50 דונם ליד באר א'.
היום כולל הענף 850 ד' ובתוכנית – לטעת עוד ב-100 ד' ב-2023.

15. היבולים הרב שנתיים גבוהים מאוד ונחשבים כמצטיינים ברמה הגלילית והארצית. למרות שכל השטחים שלנו נמצאים באזורים שמתחת לקו הקרה ויש לנו מישי כמה שנים אירועי קרה קשים. ודוגמה – היבול הארצי הוא כטונה ורבע לדונם. 
אצלנו – 2.5 טון לדונם ובשנות שיא מעל ל-3 טון לדונם.

בצוות כיום נמצאים מנחם נופר (מנהל), עוזי הרמן, יעקב אייל (אחיו של מנחם), ניר רימוני, אני (חלקית), איהב בדארנה מסכנין וארבע בנות משפחתו. בעונת הקטיף נוספים גם שישה תאיילנדים.
אז נסכם ונאמר בלי צניעות – יש בענף צוות וניהול מצויינים. ידענו להסיק מסקנות ולקדם את הענף לאורך השנים. היום אנחנו גאים שחלקנו בהכנסות המשק ובתרומה לפנסיית הדור הוותיק חשובה ביותר.
חג שבועות שמח!
זהר בר-נץ (מאי 2020)