title
title
title
title
title
title
מועדון הערב של גאי"ה / "לפני שנות אלף בקיבוץ"

ערב גאי"ה האחרון שקיימנו במועדון, הוקדש ל"זיכרונות מן הקיבוץ של ילדותנו",
כפי שנשמרו אצל חברים שלנו, שהגיעו לאיילת השחר בבגרותם מקיבוצים אחרים, מרחבי התנועה הקיבוצית.

החברים\ות,כל אחד ואחת בסגנונם האישי, גם בהומור, גם בביקורת, גם ברוח נוסטלגית וגם בכאב, העלו קטעי סיפורים ששמורים  בזיכרונם עד היום. זיכרונות הנוגעים לאפיוני קיבוץ האם שלהם, לאירועים מיוחדים שקרו להם שם,לאנשים מיוחדים שהשפיעו עליהם ועוד...
חלקם, אף הוסיף, מה לקחו משם להמשך חייהם, ואף הביאו עימם אלינו:
אם זה עיסוק במוזיקה, אם במחול, אם בספורט,ואם בתכונות יסוד שמניעות את החיים עד היום. כל אחד הביא את הסיפור שלו, ומהקיבוץ האחד שלו, אך הסה"כ, הצליח לחבר את כולנו בעניין וגם בהנאה, ובעיקר, לעורר את תחושת השותפות וההזדהות שלנו עם הדברים שעלו בהרגשה, שזהו בעצם הסיפור
של כולנו - בני הדור ההוא, הדור השני בקיבוץ, הבנים שיעל נאמן הגדירה בספרה "היינו העתיד".
תודה לכל המשתתפים ולכל הקהל שלנו שתמיד שותף ומפרגן.

בהקשר לערב זה ולכל מה שעלה בו, בניסיון להציץ לנוף ילדותנו, כך בקטנה,על קצה המזלג,
אני רוצה להביא פה סימוכין נוסף לאיך שהיינו, פעם," לפני שנות אלף בקיבוץ".
המילים לקוחות מתיך האופרית שהצגנו,המחזור שלנו, עם סיום לימודינו, ממש ערב כניסתנו לחברות בקיבוץ (כך היה נהוג אז). 
 הטקסט נכתב ע"י מורנו הדגול - אליהו אלף,ולפי המוזיקה מהאופרטה "הלנה היפה" מאת אופנבך,
השם של האופרית: "אנחנו". הגיבור הראשי בהצגה הוא - "אנחנו", כי הרי רק כך דברנו ורק כך ראינו את עצמנו. 
איפה שיר בלי אנחנו,
קציר בלי אנחנו,
בציר בלי אנחנו,
בשבת ובחול-
אנחנו טררם.
איפה צליל בלי אנחנו,
שביל בלי אנחנו,
גליל בלי אנחנו-
ידוע לכל,
אנחנו - זה העולם!

תעלולים וחבלה,
מעשי ילדות
והילולה,
והידידות -
נשבענו לה -
לכשנגדל - אמרנו כך -
נאדיר מפעל,ולא נשכח.

הו, נוף ילדות, הו, חוף בטחה,
לך נישא תודה וברכה.
יאיר דרכו תמיד אורך,
ירבה הגיל בכל פעלך.
גיל אור - מי יעצור
כל עוד בלב מאוחד ניצור,
נחתור ביחד אל אור
יחדיו נשירה,יחדיו נשירה,
ביחד שירנו נשירה.

סיכמה והעלתה זיכרון: חנהל'ה ברימר