title
title
title
title
title
title
כמה מילים על לימוד תנ"ך

לפני מיליון שנה, באמת לא זוכרת מתי, פנו אלי ללמד תנך לחברים באיילת.
נעניתי לאתגר וראיתי בו זכות ומחוייבות.
ומאז, (חוץ מכמה הפסקות מעטות) התחלתי להתמכר למפגש השבועי, שיש בו עצירה לרגע, בתוך שיגרת החיים של עשייה ועיסוק מתמיד באלף ואחת משימות שדורשות מאיתנו התייחסות.
אז מה מתרחש במפגש שבועי שכזה שגרם לי להתמיד בו –
אולי, לראות כל פעם מחדש איך נוצרת חבורה שלומדת ביחד, וגם כל אחד לחוד, לומדת להקשיב. לשתף. לייצר שיח. להציץ פנימה אל רגשות, עמדות, השקפות וגישות. לפגוש מחדש טקסט מוכר, ולגלות בו פנים אחרות, שלא ראינו קודם.
לקרוא קריאה חדשה, אולי מאתגרת את מה שהאמנתי בו עד רגע זה, כי היא מייצרת משמעות רלוונטית לאיפה שאני היום.
תהליך הלימוד, כפי שאומר מורנו ורבנו ארי אלון, הוא פתיחת חלונות שוב ושוב ויצירת חיבורים חדשים למציאות הדינמית של החיים כאן ועכשיו.
והתהליך הזה, לראות אותו קורה, ולהיות חלק ממנו, היה בשבילי חוויה מרתקת, מסקרנת ומאלפת.
אז היום, במבט לאחור, אני מברכת, שמחה ומודה על כך שזכיתי להיות שותפה לחבורה לומדת, צומחת ומעשירה את חיי.
תודה לכם תלמידיי ותלמידותיי רבותי ומוריי על הזכייה הזו.

ועוד משהו קטן –
נעמי שמר, הייתה כל ימיה מחוברת לטקסט התנ"כי.
הוא היה מקור השראה לכתיבתה. בספר החיים של בית החינוך בעמק הירדן היא מצוטטת באמירתה – "היינו בטוחים שהתנ"ך זה עלינו" .
ואכן. התנ"ך הוא עלינו ושלנו....
השיר האחרון שכתבה מתחיל כך –
"המילים העתיקות נותנות בי כוח
בקולות העתיקים אמצא מרפא
הם עוזרים לי לחיות. הם עוזרים לי לצמוח.
לברוא עולם יותר יפה"

גאולה לפיד
(עם סיום חוג התנ"ך בפעילות הגימלאים)