title
title
title
title
title
title
לוקחים אחריות על השטח שלנו

כל ארוחת בוקר היה יצחק לגר עומד ליד השולחן בחדר אוכל של אילת השחר כשהוא מכין לעצמו רסק עגבניות וחותך סלט. לבוש בבגדי עבודה כחולים עם כתמי זעה יבשים. 
הוא היה כבר אחרי חצי יום עבודה. משעות הבוקר לגר נאבק בשיחי הפטל שבוואדי. בדיוק כפי שהוא הניע את העגבנייה על הפומפייה - בתנועות אחידות ונחושות, כך גם טיפל בשיחי הפטל – קצץ, משך, דחף, ערם לערמות גדולות. הוא היה מניח לוח עץ גדול, מועך את הערמות ומדליק את הגדמים.
אנחנו, הילדים, הבטנו קצת בגועל ברסק העגבניות הזה. אבל ידענו שלגר הזקן עושה בוואדי משהו גדול. לא בדיוק הבנו, אבל שנה שנתיים אחר כך כבר עזרנו לשתול, לזרוע, להזיז אבנים, לרסס ועוד. 
את הפארק בוואדי הגו ויצרו פנחס בן ארי ויגאל מירון (בעזרתם של רבים רבים), אבל את הדרך פילס לגר, שהיה כבר ממש מבוגר, אך עדיין הסתובב בבגדי עבודה...
כשגדלנו עוד קצת, היינו נשלחים לקצור את הדשאים הענקיים שנשתלו משני צידי נחל חצור – הוואדי. היינו פותחים שערים גדולים וממהרים להיכנס עם מקצרות הדשא כדי שהאיילים לא יברחו.
ביום שישי, אחרי שבוע שלם של קציר דשאים בקיבוץ (כשברור לנו שביום ראשון הבא הכל מתחיל מחדש...), היינו מתקבצים, כל צוות הנוי, לניקוי בריכת השכשוך בוואדי. פותחים את הסכר הקטן ונותנים למים לצאת. 
פנחס היה שופך קצת כלור ומתיז מים בעוצמה מתוך צינור ואנחנו, הנערים, קירצפנו עם מטאטאים את הרצפה והקירות. בחום של הגליל העליון באמצע הקיץ לא הייתה חוויה נעימה מזו...
מאז עברו כמה שנים, או יותר נכון, כמה עשורים...מתוך צי של ארבע(!) מכסחות דשא נשארה רק אחת. את הדשאים מכסחים עכשיו לעצמם החברים. בפארק הוואדי היו כמה שינויים, המים כנראה קצת מזוהמים מאתר הפסולת תאנים, אבל הוואדי עדיין מדהים ביופיו.
כשהיה פנחס בן 80 החליפו את המנעול בדלת של מחסן הנוי, כדי לרמוז לו שהגיע הזמן לצאת לפנסיה – כך בדרך איילתית ייחודית...

הערה: 
את הרשימה כתב אביב בארי בקיבוצו הנוכחי - רמת דוד. במקור, הוא הוסיף גם חלק על הנוי בקיבוץ רמת דוד.