title
title
title
title
title
title
ילדות בקיבוץ בית השיטה / נגיעות
ילדוּת בבית השיטה – נגיעות / יואב חורין
(נכתב לערב זיכרונות בגאי"ה – חברי איילת השחר שבאו מקיבוצים אחרים)
  • מכנסיים קצרים בקיץ וגם בחורף.
  • חורף, אדמה בזלתית, בוץ נורא, אחרי הגשם השבילים מתייבשים ובגשם הבא הופכים למסלולי סקי שתמיד מסתיים בטבילה בבוץ.
  • חורף, את הנעליים שאינן סרוכות חולצים לפני כל כניסה, באופן בלתי נשלט בהליכה בשבילים הן עוזבות את הרגל לטובת הבוץ הדביק.
  • רק לרפתנים יש מגפיים, אבא שלי רפתן.
  • ליל חורף, אבא לוקח אותי לגן על הכתפיים, בידו פנס כיס, הוא מדליק לראות את השביל ומיד מכבה לחסוך בבטרייה.
  • אילן (הבן של רות אלימלך) שהיה פישר, הביא בערב לילדים בגן קנה סוכר וישן אתו במיטה, הסוף ידוע.
  • באביב קיבלתי סנדלים, שכחתי אותם בתחנת הרכבת שטה, כל הקיץ הלכתי יחף.
  • השבת השחורה, סגרו את שער הקיבוץ והעמידו מאחוריו טרקטור D 4. האנגלים נכנסו דרך השדות, סימני שרשות הטנקים נשארו על הדשאים שנים. הם יצאו דרך השער שהם מועכים אותו ואת הטרקטור.
  • כל הקיבוץ אכל גבינת ברינזה, כולם נשכבו מקלקול קיבה חריף, חוץ משלומי ענתבי, אבא של טלי שאמר: לא אכלתי, אני שונא ברינזה.
  • עליזה חופרי, מורתי בכתות א' ב'. כל יום חורף יפה הוא אליבי ליציאה אל הטבע.
  • כבר אז היוזמה חגגה, אברהם אדרת בנה בית מקני סוף, ברוך חופרי בנה בית מלבני בוץ, דוידקה נבות הצייר בנה אטלייה.
  • המתבן של מזרע עולה באש, גם של בית השיטה.
  • שיא הכיף - לנסוע אחרי הצהרים עם הטנדר שמוביל את כדי החלב למחלבת תנובה בתל יוסף.
  • כשעזריה אלון מדי פעם מטייל, אני משקה את הגינה שלו. ברל כצנלסון בא לניחום אבלים אצל שכנתנו גאולה גת. אבא בהתפעמות לא מובנת לי - זה ברל, תגיד לו שלום.
  • טעם גן עדן יש לקרום הלחם שגלש מהתבנית, נמרח בשמן ומלח שנתן לי הצייר והאופה דוידקה נבות.
  • בחדר האוכל, העיתון היומי היחיד שמגיע לקיבוץ מודבק על דיקט לנוחות הקוראים.
  • טיילנו לסחנה, עברתי את מבחן שיא האומץ לקפוץ מהסלע הגדול אל המים.
  • שבו, המורה המקורי והאגדי, מתחרה עם תלמידיו בזריקת אבנים.
  • אריה בן גוריון פוצץ את הלוח בשעורי בית, למטה הוא כתב: אריה בן גוריון שפוי בהחלט.
  • בחגיגות העלייה על הקרקע, שוב ניצחו במשיכות חבל, העולים עובדי הרפת והמספוא את הצברים הפופולריים של המסגרייה והמוסך, הפרס בקבוק יין.
  • הלכנו חמישה קילומטר לכפר הנטוש מרסס, שיש בו עץ תות לבן יחיד. באיילת הייתה בפרסה שדרת עצי תות. בשנה הראשונה אכלתי בכל פה, מאז אני לא נוגע בתותים.
  • שיח ילדים, מפא"י מפ"ם, מה זה? כן ההורים שלך ממפא"י, נחלקנו לשני מחנות.
  • הלכתי לאימון כדור רגל, גיורא נאמן, שאת רוב זמנו בילה באורווה (השכלת סוסים) אמר לי - חרם, ילדי מפאי לא מתאמנים יותר אתנו.
  • באמצע שנות השלושים הקיפו את ים המלח במסע מופלא חברי השלמות של מעוז ובית השיטה. (ראובן הר צבי, עזרא כדורי) את קורות המסע היו מספרים בהמשכים בפעולות לילה. שמעתי את ההתחלה, אחרי כן החליטו כי ילדי מפא"י לא זכאים לשמוע את ההמשך. עברו עשרים שנה ומפקד הטיול הוציא ספרון "הקפנו את ים המלח ברגל" וכך זכיתי לקרוא על כל המסע.
  • נסענו לדגניה א' ולאיילת השחר, שחיזרו אחרי עוזבי בית השיטה, באיילת הדריך אותנו כושי, מה שראינו לא היה משהו אחרי כן נסענו לעצרת איחוד בין חבר הקבוצות לעוזבי הקיבוץ המאוחד. בן גוריון נאם, אני ישנתי כל הערב. 
  • חמש עשרה שנים אחרי כן הייתי מזכיר קיבוץ שדה בוקר. לבן גוריון מלאו שמונים, ומשלחת של התנועה באה להזמין אותו לכנס חגיגי. לקחתי אותם (עם שמוליק מלמד) לצריף של בן גוריון, קיבל אותנו ניסן, שומר הראש האגדי, ישבנו בסלון הזעיר בצריף, פולה שהייתה מגרשת את המבקרים לא הייתה, ובן גוריון דיבר שעות. בעיקר אלינו, הצעירים על הפרשה ויחסיו עם אשכול.