title
title
title
title
title
title
פרשת פנחס
שורה של מגפות מתרחשות בספר במדבר, שאנחנו כבר לקראת סופו.
את המגפות עוצרים אנשים במעשים לא רגילים, לפעמים על גבול הלא לגיטימיים.
המגיפה האחרונה פורצת בגלל שבני ישראל זונים עם בנות מדין, ומי שעוצר אותה הוא פנחס בן אלעזר הכהן, שמשפד את זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, וכזבי ביתו של צור, נשיא מדין. השניים האלה מקיימים יחסי מין בפתח אוהל מועד, כחלק מהאקסטזה הדתית של פולחן בעל פעור. כאמור, פנחס בן אלעזר, גם הוא, באקסטזה קנאית, שם קץ למופע האימים הזה ולמגפה שפורצת בקרב בני ישראל.
מגפה בתורה היא לא בהכרח תוצאה של וירוס מסתורי. גם חטא מוסרי יכול לגרום למגפה. מה שכן, במגפה, אז כהיום, צריך לטפל באומץ, בהתמסרות ובהחלטיות.
צריך שם אנשים שמוכנים לשים נפשם בכפם, להסתכן, לשים את טובת הכלל לפני טובתם. לפני כמה פרשות היה זה אהרון, אחיו של משה, שהפסיק מגפה שפרצה כחלק מהמרד בו ובמשה. הוא הניח את המחתה שלו (הכף שהופכת את הגחלים על המזבח) בין המתים לחיים ועצר את התפשטותה. גם משה עוצר מגפה באמצעות נחש מנחושת, סוג של אליל שכל הרואה אותו נרפא.
ועכשיו, פנחס, במעשה מאד שנוי במחלוקת, מעשה שבדרך כלל אני מגנה, כי הקנאות הזאת מעוררת בי בחילה, ובכל זאת, שם את כל המוניטין שלו על הכף, קם "מִתּוֹךְ הָעֵדָה", כלומר יוצא מהקהל ועושה מעשה שעוצר את המגפה.
אז מגפות מצריכות מעשים קיצוניים, אבל יותר מזה הן דורשות סולידריות.
הן דורשות מנהיגות עם מסירות נפש, עם נכונות להקריב ולשלם מחיר.
טוב, ברור, לנו אין מנהיגות כזאת.
הגל השני לפתחנו, והאנשים שניהלו את הקרב בגל הראשון פורשים בזה אחר זה (בר סימן טוב, סדצקי). ואלו שנשארנו איתם... הם לא מגלים כל עניין בקורבנות אישיים. הבקר שמעתי ראיון עם סגן שר הבריאות. הוא הודה שבגלל שיידע שהולכות להיות תקנות חדשות, ביניהן סגירה של חדרי הכושר, הוא מיהר אתמול להתאמן בחדר הכושר שלו. אז מה אם סוגרים חדרי כושר בגלל הסכנה שכנראה נשקפת מהם?! זאת סוג הדוגמא האישית שאנחנו מקבלים מהם.
וואו, מי היה מאמין שאגיד משהו טוב על פנחס, אבי הקנאים?!
אנחנו חיים בתקופה קשה. הקורונה חושפת את עומק השחיתות, המוסר הכפול, היעדר הדבק החברתי. היא לא אשמה בכל אלה, היא רק חושפת אותם, הגענו אליה חלשים מאד. זה עצוב. הציבור מסרב לעטות מסכות ומביע את שאט הנפש שלו ואת חוסר האמון שלו בהנחיות.
ואיך בכל זאת נסיים באמירה מעט אופטימית?
אחרי הטבח שעורך פנחס בן אלעזר, מניחה התורה לענייני המגפות, לעבודת הבעל ולשאר הצרות ועוברת לעסוק בחלוקת הנחלות לקראת הכניסה לארץ.
בשלב זה קמות חמש בנותיו של צלפחד ודורשות להיכנס לרשימת היורשות, כי לאביהן אין בנים שיירשו אותו. בנות צלפחד מאלצות את משה לערוך רביזיה במערכת ההורשה, יש פה מהפכה פמיניסטית קטנה ומבט אופטימי אל עתיד שוויוני מעט יותר.
אני הייתי מוכנה להסתפק בזה.
מגפה היא אולי הזדמנות לשינוי, להתחדשות, לרפורמה.
הלוואי....
זהר אופז ליפסקי