title
title
title
title
title
title
פרשת השבוע ואתחנן
מילים של נחמה
שבת נחמו, השבת שאחרי ט' באב ואני מחפשת דברי נחמה:
נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ. (ישעיהו מ') – כך אומר ישעיהו בהפטרה של השבת הזאת.
הוא מדבר על כך שהתמלאה מכסת העונש ועתה אפשר לצפות לטוב: "הִנֵּה אֲדֹנָי ה' בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל". – ה' יאסוף את עמו, כמו רועה שמקבץ את הכבשים התועות. הנביא מנסה להרים לעם, הוא אומר להם: "עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל-תִּירָאִי" אבל מצב הרוח הלאומי ממש לא שם, והנביא המאוכזב מסכם: "אָכֵן חָצִיר הָעָם". העם מיואש, מתוסכל, באין תקווה, אין חיוּת, העם כמו חציר יבש.
נבואתו של ישעיהו לא עושה את העבודה בימים קשים כאלה, ואני פונה לנביא שיבת ציון, נביא האופטימיות, הלא הוא זכריה בן עידו. ותראו כמה זה אקטואליות המילים שלו: "כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל-צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר-ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. {ס} כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ". (זכריה ח')
התיאור האנושי החם הזה, זקנים יושבים ברחובות ירושלים, נשענים על המקלות "מֵרֹב יָמִים" – מה שנקרא – "באים בימים"
והילדים? הם משחקים ברחובות, משוחררים ובטוחים.
ועוד מוסיף הנביא על הימים ההם: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל-תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם-ה'".
וואו, כל כך פשוט, אבל כל כך מנחם. אמת, משפט, שלום ומחשבות טובות...
לא ניסים, לא אחרית הימים, לא שינוי מהפכני של סידרי עולם:
זקנים יושבים על ספסל בשדרה, ילדים משחקים ברחובות ומערכות שלטוניות מתפקדות. כמה מעט ככה הרבה....
זהר אופז ליפסקי