title
title
title
title
title
title
דברים מהלב / מוטי גולן
לכל הבכיינים של "לקחו לי ושתו לי" המלבים שנאת חינם ולכל התקועים בנרטיב"הקיפוח".
הקיבוצים בארץ הם ורק הם הסיבה שהוריכם והוריהם יכלו להתקיים בכבוד, הם הסיבה שתושבי פריפריה רבים שמרנים וללא השכלה והכשרה מקצועית הצליחו במשך שנים להביא פרנסה הוגנת לביתם.
במדינה שאך קמה בצל מלחמות וקושי קיומי היו הקיבוצים חומת הגנה בצורה ובאותה העת גם אספקת מזון לרוב אזרחי המדינה, הקיבוצים חרשו זרעו פיתחו בנו והכל בצניעות ציונית וחריצות כפיים וללא בכיינות על קושי וקיפוח.
אף אחד לא מנע בעבר וגם כיום מעיירות הפיתוח להפוך את משאבי הטבע שלהם לפארקים ציבוריים ושמורות טבע ירוקות ופורחות למען תושביהם, אף אחד מראשי ערי הפריפריה, כמו בית שאן, וקריית שמונה לא הוגבל מעולם כדי להפוך את עירו ל "ניר דוד" או לכל מקום יפה אחר בארץ.
אני חי ויוצר בקיבוץ איילת השחר שבגליל העליון שנוסד ב 1915 ע"י חלוצים חולמים שבזיעת כפיים סיקלו אבן אבן חרשו בנו והגשימו!.
ישנם בארץ עשרות מושבים שהוקמו ע"י ציונים אמיצים מעדות המזרח, וגם להם פינות טבע קסומות ומטופחות ושטחי נחל העוברים בחצרם, טבע שהם שמרו מתוך אהבה וערך, וגם הם עמלו קשה בחריש וזריעה של עתיד למדינה של כ ו ל נ ו! 
 מדוע הם לא "מקופחים"? מדוע קול בכיים לא נשמע? מכיוון שכשעסוקים בעיק, אז לחיים יש משמעות אמיתית.
לקומץ ה"מקופח" והבכייני אני אומר: באמא'שלכם, אחרי פאקינג 73 שנים,
חפשו משמעות בחיים, אם לא למענכם אז למען ילדכם.
במקור קראתי לציור הזה "רקוויאם לקיבוץ" אבל היום אקרא לו
" כ ב ו ד ל ק י ב ו ץ " שמן על בד 200+300