title
title
title
title
title
title
"יום חלוץ בודד" - משימת בר מצווה של כיתת "אוכמנית"
שנת 2020 ייצרה גלים (שניים עד עתה) של אתגרים גם לכיתת בר המצווה, רצף הפעילויות נפגע יחד עם הלימודים, הסגר ושאר הגבלות...
נקבע ה"מצפן" - חלוץ בודד השנה יהיה בסימן העמקת ההכרות וגיבוש הקבוצה לקראת סיום שנת הבר מצווה..
אך כמו לכל סוף, גם לפעילות זו יש התחלה...
ברישום המתנדבים להובלת הפעילויות.
לא הרבה אחרי שהרמתי את ידי להתנדב להובלת הפעילות, הסבירו לי מה זה "חלוץ בודד"... מצב זה הצריך תהליך למידה, במסגרתו נחשפתי לכיתת תמר וכיתת ירח...
כתה יצירתית עד כדי אימוץ האוכמנית לייצוג שמה לעד! תאוזן בפעילות קצת פחות יצירתית… שהייה בשטח, בקבוצות קטנות, תחת מסגרת חוקים נוקשה, בהתאם לפקודת ארגון מחושבת ותדריכים צבאיים.
הכתה התייצבה באיחור של שתי דקות לתדריך היציאה שנקבע בפטאנק, עברה מסדר נוכחות (כולם התייצבו!), מסדר ציוד, ומסדר סטריליות, בו הוחרמו כל מכשירי הסלולר.
הצוותים נקבעו וקבוצה אמיצה של הורים פיזרה אותם לנקודות הזינוק לניווט.
במבט לאחור ניתן לציין את הנקודה הזו כצומת בה החליטה כיתת אוכמניות על אסטרטגיה משלה –
שנה שלמה ליווינו את ההורים בתהליך ההתבגרות שלנו / צבירת האומץ של ההורים להודות שהתבגרנו גם ללא הליווי שלהם - הם קיבלו את אשליית השליטה, וכעת ניתן להתאים את פעילות "חלוץ בודד 2020" לכיתת אוכמניות !
בהתאם לאמור, התאימו הצוותים את צירי הניווט שנקבעו להם, בהכירם את יעדי הניווט, "קיצרו דרך המטעים"... הגדיל לעשות אחד הצוותים, כשעדכן את ההורה המשלח בכוונתו לעשות כן.... כל זאת בליווי הונאה ברשת הקשר אליה האזנתי...
בהגיעם למקום המחנה המיועד, תקתקו הצוותים מחסה, אש, וארוחת ערב מסורתית (טונה מעושנת).
ולא הרבה אחר חושך ראשון הוצף העמק בפנסים משוטטים וקריאות מתבגרים.
כיתת אוכמנית שהתאימה כבר את צירי הניווט, החלה בהתאמות שיבוץ המחנות קיבלו דיירים חדשים ..
כשכבר חשבתי שהמצב התייצב ואפשר לפתוח פק"ל קפה - הגיע גון, המדריך הנאמן וערער שוב את היציבות "בואו לקראד, גון הגיע..."
ושוב מאירים את העמק.... שלוש שעות מאוחר יותר... שהסטנו צוות ציידים, והחלפנו את השומרים בעמדת השמירה באבוקדו, התרצתה הכיתה והקפיאה מצב... במקום ארבע מדורות - 
התקבעה על מהדורת שבט אחת, שמחכה בקוצר רוח ל-5:00 בבוקר, השעה שנקבעה לתחילת קיפול ויציאה למסע כיתתי עצמאי לבוסתן ספי, שם פוגשים את ההורים...
ואכן, ב-4:00 בבוקר... דקות ספורות אחרי שהשתתק המחנה, ביצע מתבגר פעיל השכמה לכולם... "5:00 בבוקר, צריך להתחיל לקפל"
מרבית המתבגרים השכילו לגנוב שעת שינה לפני שקמו ב-5, קיפלו 4 מחנות בצורה מופתית ופסעו לכיוון בוסתן ספי, להרתיח קומקום תה, לפגוש את ההורים, לחשוף את הכתובת בסמוך לעץ שנטעו בתחילת השנה, לחטוף ארוחת בוקר קלה, ולחזור הביתה לשנת היופי שלהם....

אז מה היה לנו שם?
קבוצת הורים שמשלה את עצמה שהיא מלווה מתבגרים תמימים בתהליך ההתבגרות; וקבוצת צעירים, מלאי תושייה, שמצליחה לברור בין עיקר לתפל, להפעיל שיקול דעת ולחשוב, לא רק לציית, וביחד להרים ערב מהנה, למרות מאמצי "לייבש" אותו.
הצעירים הסתדרו עם האתגר הפיזי, החברתי, המנהלי, והספיקו לעטות שוב את הארשת התמימה והמביישת בדיוק בזמן למפגש עם ההורים...

תודה על שאתם מאפשרים לנו לחשוב שהכל בשליטתנו,
ויישר כוח על כך שהרבה מאד כבר בשליטתכם
יריב אבנעים