title
title
title
title
title
title
title
איכות הסביבה
  
"ירוק"
חומר למחשבה...
בתור לקופה בסופרמרקט, אמרה הקופאית לאישה מבוגרת, כי עליה להביאבעצמה את שקיות האריזה, כי שקיות פלסטיק אינן טובות לסביבה. האישה המבוגרת התנצלה והסבירה: בזמני לא היה לנו את הדבר ה"ירוק". הקופאית אמרה:"זו הבעיה שלנו היום. לדור שלך לא היה אכפת מספיק, כדי לשמור על הסביבה". אכן, היא צדקה – לדור שלנו לא היה את ה"ירוק" הזה, בזמנו.
 
באותם ימים, החזרנו בקבוקים של חלב, סודה ובירה לחנות. החנות שלחה אותם חזרה למפעלים, שבהם רחצו ועיקרו אותם ומילאו מחדש. כך השתמשו באותם בקבוקים שוב ושוב. כך הם, למעשה, מוחזרו.
אבל אז לא היה לנו את ה"ירוק" הזה.
עלינו רגלית במדרגות, כי לא היו לנו מדרגות נעות בכל חנות גדולה ובכל בניין משרדים.
הלכנו אל חנות המכולת ולא טיפסנו לתוך מכונית בעלת 300 כוחות סוס, בכל פעם שהיינו צריכים ללכת שני רחובות.
אבל היא צדקה. לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.
בימים ההם כיבסנו את חיתולי התינוקות, כי לא היו חיתולים חד-פעמיים. ייבשנו את בגדינו על חבלים בשמש ולא במייבשים זוללי אנרגיה. הרוח ואנרגיית השמש, אכן, ייבשו את בגדינו. ילדינו לבשו בגדים, זה אחרי זה, כי לא תמיד רכשנו עבורם בגדים חדשים.
אבל, הגברת הזו צדקה. לא היה לנו את ה"ירוק" הזה בזמנו.
אז, היו לנו מקלט טלוויזיה אחד ומקלט רדיו אחד בבית – לא טלוויזיה בכל חדר. למקלט הטלוויזיה היה מסך קטן בגודל ממחטה (זוכרים?), לא מסך בגודל של מדינת ישראל. במטבח בחשנו ועירבלנו בידיים, כי לא היו לנו מכשירים חשמליים לכל פעולה.
כאשר היה לנו חפץ שביר, כדי לשלוח אותו בדואר, השתמשנו בעיתון ישן, כדי לרפד את האריזה למניעת שבירה ולא היו קלקר, או פתיתי פלסטיק, או יריעת בועות פלסטית לשם כך.
באותם ימים לא הפעלנו מנוע ושרפנו בנזין כדי לקצור את הדשא. השתמשנו בכוח הגוף שלנו כדי להניע את מקצצת הדשא.
התעמלנו על- ידי עבודה, כך שלא היינו צריכים ללכת למועדון בריאות, כדי לרוץ על מכשירי הליכה, המופעלים על- ידי חשמל.
אבל היא צדקה. לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.
שתינו מברז המזרקה, כאשר היינו צמאים ולא השתמשנו בכוס, או בבקבוק פלסטיק בכל פעם שהיינו צמאים. מלאנו את עטינו בדיו, בכל פעם שהיה צורך בכך ולא רצנו לקנות עט חדש. החלפנו את סכין הגילוח במכשיר ולא השלכנו את כל המכשיר רק בגלל שסכין הגילוח שבו קהה.
אבל לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.
באותם הימים אנשים נסעו באוטובוסים וילדים רכבו על אופניים אל בית-הספר, או הלכו ברגל, במקום הפיכת האמא שלהם לשירות מוניות של 24 שעות ביממה. היה לנו שקע חשמלי אחד בחדר. לא בנק של שקעים, כדי לחבר אליהם תריסר מכשירים. לא היה לנו צורך בחפץ ממוחשב, כדי לקלוט אות מלווין המרוחק 2000 מייל, בחלל,כדי למצוא את חנות הפיצה הקרובה (לא היו אז חנויות פיצה). אכן, האם אין זה עצוב, שהדור העכשווי מקונן על כך שאנו, הזקנים, כה בזבזנים, בגלל שאין לנו את ה"ירוק" הזה...?
נא העבירו זאת לעוד זקן אנוכי הזקוק לשיעור משמנדריק, בדבר שמירת הסביבה...