title
title
title
title
title
title
"התשליך" והתובנות בעקבותיו

התשליך, כמו הכפרות, כמו השעיר לעזאזל, הם סמלים לרצון להשתחרר מעול העבר ולהיכנס נקיים, טהורים וגם... מרוקנים, לשנה החדשה.
בכפרות ובשעיר לעזלאל הסמליות בוטה ואפילו אכזרית: השעיר שמושלך במדבר, התרנגול שמסובב סביב הראש. אלו פרקטיקות שמתעלמות מהאחריות שיש לנו על הטבע ומייצרות אשליה שאפשר להעמיס על ראשו של ייצור אחר את מה שעוללנו.
אז מכל הסיבות האלה עדיף התשליך....
בואו נמלא את הכיסים: בפרורי לחם לדגים, בחלוקי נחל שאפשר להשיב למקורם, וגם, אם רוצים (מנהג רפורמי) נשיט סירות נייר (ובסוף נאסוף אותן, כדי שלא נזהם). הפרקטיקה הזאת היא פרקטיקה של ריקון. ריקונם של הכיסים הוא פתח למילוי מחדש, נכון וטוב יותר. אנחנו משלחים הלאה את הכאב, העצב, הקושי, הפגיעות. מאפשרים למים להמס את מה שהצטבר.
איך עושים את זה: הולכים למקור מים חיים (ים, נהר, נחל, מעין), אומרים את הפסוקים מספר מיכה פרק ז': "(יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: (יט) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם: (כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" ובעת אמירת המילים "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם" מנערים את הכיסים.
שימו לב למילים החוזרות בפסוקים: אמת וחסד.
העת הזאת היא עת לא מפויסת. אלו ימים שאין בהם אמת וחסד.
מכל כיוון שאני מסתכלת על זה, עולה חמיצות. תחושה של הפקרות והפקרה.
לכן ימי התשובה מראש השנה ליום הכיפורים מאד חשובים, הם מזמינים אותנו לרפלקציה, לחשיבה על אחריות, מחויבות, סולידריות.
באין מי שת/יישא בעול, ת/ינהיג, ת/יראה דרך, זה התפקיד של כל אחת ואחד מאיתנו, לחפש את הדרך לחיות בשנה הבאה עלינו לטובה חיים שלמים יותר, נקיים יותר, מלאים יותר. התרבות היהודית מזמינה אותנו לריקון, שיאפשר מילוי מחדש. הבה נחפש את הדרך הנכונה לעשות זאת.
מי שיעזור לו טקס, מוזמן לואדי שלנו, בהנחה שמכל מקום באיילת השחר הוא במרחק של 500 מטר, שם נוכל לרוקן את הכיסים כדי למלא אותם שוב.
זהר אופז ליפסקי

וכצידה לדרך אני מצרפת שיר/תפילה של הרבָּה, תמר דובדבני:
תשליך
אֱלֹהִי וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתַי וְאִמוֹתַי, סְלַח לְכָל חֲטָאַי
וְהַשְׁלֵךְ לִמְצוּלוֹת הַיָּם
וּפַזֵּר לָרוּחַ הַנִּשֵּׂאת אֶת כָּל מַעֲשַׂי הָרָעִים.
אָנָּא אֱלֹהִים, כְּמוֹ הַלֶּחֶם הַנָמֵס בַּמַּיִם,
הָמֵס מִלְפָנַי כְּמוֹ עָלֵי הַשַּׁלֶּכֶת הַנּוֹשְׁרִים בַּסְתָו
הָשֵׁר מֵעָלַי, אֶת הַכְּאֵבִים וְהַכִּשְׁלוֹנוֹת
שֶׁל הַשָּׁנָה הַחוֹלֶפֶת.
כְּמוֹ הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים וְהוֹלְכִים,
כְּמוֹ עַנְפֵי הָעֵץ הַמְּלַבְלְבִים וְעוֹלִים,
תֵּן בִּי אֶת הַכֹּחַ לְהִתְחַדֵּשׁ בְּעוֹלָמְךָ בְּכָל יוֹם תָּמִיד.
וּבְרֹב רַחֲמֶיךָ תֵּן לִי חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם,
חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה,
חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִימָּה,
חַיִּים שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד לַעֲבוֹדָתְךָ,
חַיִּים שתהא בִּי אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שֶׁמַּיִם,
חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא כָּל מִשְׁאָלוֹת לִבִּי לַטּוֹבָה,
וְזָכְרֵנִי לְחַיִּים מֶלֶךְ חָפֵץ בְּחַיִּים, לְמַעֲנֵךְ אֱלֹהִים חַיִּים.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.