title
title
title
title
title
title
איילת השחר / משפחת רווח-ילין

הגענו לכאן לפני שנה, תל אביבים שכמותנו, בקושי זכרנו איך זה ללכת יחפים. מהר מאד הילדים הזכירו לנו. הגעתי לכאן בחודש תשיעי, מתהלכת בכבדות בחום הגדול של העמק. פגשנו משפחות שפתחו את בתיהם בפנינו בחיוך, מטבחים שלא הכרנו הגישו לנו "סירי לידה", התיישבו לקפה ובקשו להכיר.
גרנו אצל סבא וסבתא, התפנקנו כמו שאפשר רק אצל סבא וסבתא.
לאט לאט הילדים החלו להיקלט בבתי הילדים, אוריה במרכז איילים וגליה בגן ברושים. מצאנו אנשי צוות אכפתיים וקשובים שפתחו את ליבם לגלות את הילדים שלנו. שמתרוצצים איתם בשמש של הקייטנה למלא כל פינה קטנה בוואדי בתוכן. התאהבנו בבריכה, באווירה החופשית, במציל.
מצאנו כאן קהילה חמה, עוטפת, מחבקת. מיוחדת מאד, מלאה צבעים ואנשים שמביטים בעיניים, שאומרים שלום בהינד ראש, גם מתוך המכוניות.
אי של שפיות וחום בחברה ישראלית מדממת וקרועה.
ואז הגיעה הקורונה. המומים כמו כולם, יכולנו רק להודות על שאנחנו כאן, כל בוקר יוצאים לטייל בפינות טבע שלא נגמרות. והילדים על האופניים כבר, צוברים בטחון. עדיין יחפים.
גם היום היא עוד כאן הקורונה, כמו מעין עננה כבדה שמלווה את כולנו, מאתגרת, מאיימת לשוב ולסגור אותנו בבית, ואולי שוב לרסק אותנו כלכלית. מרחיקה, מנכרת, משאירה כל אדם בביתו, לעצמו. ובתוך כל זה איילת השחר מצליחה לשמר חיי קהילה, לדאוג למבוגרים ולילדים שבה.
עבור מי שמגיע מבחוץ, כל זה ממש לא מובן מאליו.
אסיה, הקטנה שלנו, כבר עושה צעדים ראשונים. הידיים הבוטחות אליהן היא קופצת כל בוקר, בתינוקייה ובעופרים, מספרות לנו הכל.
אני פסיכולוגית, רגילה לומר את הדברים שלי בארבע עיניים, בחדר סגור, ורק ברגע בו משוכנעת שיש מולי מישהו שרוצה לשמוע.
והפעם, הרגשתי שיש כל כך הרבה אנשים שהייתי רוצה שישמעו.
יש פה שכנים שאופים עוגות רק כדי להיכנס עם משהו ביד ולברך על הבית החדש! יש פה נתינה קסומה והיא מגיעה מכל עבר. יש פה תחושה של קהילה מתחדשת, משפחות שחוזרות ומשפחות שמצטרפות. הלוואי שנדע לקבל אותן לתוכנו בדיוק כך, פשוטים, חמים, לא שיפוטיים. שנמצא את הדרך לקלוט לתוכנו גם את האחר והשונה. קהילה חזקה היא קהילה מגוונת ופתוחה, שאיננה חוששת משינויים. שיודעת לקבל החלטות אך גם להתגמש בעבור מי שנותר מחוץ לגדר (ועל כך אולי בהמשך...).
שנה טובה איילת השחר. שתהיה גשומה ופורה, שתשטוף את הקורונה מאיתנו ותלמד אותנו לטפל ולאחות מחדש את מה שנותר אחריה.

משפחת רווח-ילין, יובל רחל והילדים