title
title
title
title
title
title
על יום כיפור תשפ"א
שנה שונה הייתה לנו השנה שהסתיימה ב-כ"ט באלול תש''פ.
מחג פורים אותו הכנו כהלכתו, אבל את המסיבה לא הצלחנו לקיים, כי אז פרץ "הנגיף הסיני" קוביד 19 לחיינו, ובבת אחת, הוטלו עלינו איסורי התקהלויות ממינים שונים.
כך עבר לו גם חג הפסח, כשכל משפחה חוגגת עם עצמה.
גם ימי הזיכרון צוינו בצורה שונה ודחוקה.
ביום העצמאות ובחג השבועות, חגגנו עם "עגלות חג" הטרקורונה, ששיוו איזה שהוא צביון חגיגי, אבל, שונה לגמרי ממה שאנחנו רגילים.
לתומנו חשבנו – עד חגי תשרי הכל יעבור.
אבל טעינו ובגדול.
לקראת ראש השנה הוחמרו התנאים בהם אפשר היה לחגוג.
(הקדמנו מעט, וחגגנו קצת לפני פתיחת השנה החדשה, אבל זה ממש לא היה דומה לחג עצמו).
במיוחד בלט הדבר בבית הכנסת.
במאמץ רב, טרחה והכינה הגבאית תקווה, את בית הכנסת לפי כל ההלכות וההוראות של משרד הבריאות, כך שבית הכנסת היה פתוח, אבל מתפללים היו בו מעטים שהעזו.
לקראת יום כיפור הכפילה תקווה את מאמציה, כדי שלפחות המעטים שמעוניינים יוכלו לקיים את מצוות יום הכיפורים. במיוחד את התפילה.
(מובילי התפילה, שמלווים אותנו מזה שנים, לא יכלו להגיע השנה בגלל הסגר החמור שהוטל על כל המדינה).
אחרי מאמצים רבים והשתדלויות אצל כל מי שאפשר, הצליחה תקווה בעזרת תושייתה והכרותה עם גורמים מסייעים לשכנע את הרב רז שרעבי לבא ולהנחות את התפילה בבית הכנסת שלנו "אוהל אברהם". על כך שלוחה תודת המתפללים שהגיעו לבית הכנסת, (לפי הכללים המותרים).
עזרה בקיום התפילות ניתנה ע''י יוסי מורלי, שהיטיב בקולו הרם והיכרותו את נוהגי התפילה לסייע בקיום החג.
לקראת סוף התפילות (והצום), התאספו עוד מתפללים (הרבה פחות מאשר בכל שנה), ובכל זאת הגיעו מבוגרים וילדים לסיום הצום ולהאזנה לתקיעה בשופר. תוך שהם עוקבים באדיקות אחרי ניצנוץ הכוכבים המסמלים את התקיעה בשופר וסיום הצום.
השנה תקע בשופר תלם גלילי.

גם אני עצמי הגעתי לשעתיים האחרונות של התפילות. ושמחתי לראות שהחג אכן התקיים.
אני מודה לתקווה, בשמי ובשם המתפללים, שהצליחה להסדיר ולארגן ולקיים את התפילה בבית הכנסת, על אף המגבלות.
חג שמח, גמר חתימה טובה ובריאות איתנה!
נועה הרמן