title
title
title
title
title
title
מסיפורי מטע הנשירים של המאה-20 / חלק א'

מסיפורי מטע הנשירים של המאה ה-20 (בעיניים של רכז המטע)
במרץ 1959 השתחררתי מצה"ל, קצין צנחנים צעיר.
לפני הגיוס לצבא, עבדתי, כמו כל בני המשק, בכמה ענפים. בשניים מהם עבדתי יותר זמן – ברפת ובמטע הנשירים, שנקרא אז "עצי פרי". כמקובל באותה עת, נכנסתי לתורנות של שלושה חודשים בחדר-האוכל – הגשת אוכל, רחצת כלים (בידיים), שטיפת הריצפה (עם מגב וסמרטוט כי מכונה עוד לא הייתה אז9.
 בתקופה זו החלו דיונים בוועדת המשק: לאן יפנו את הקצין הצעיר, לאיזה ענף יכוונו אותו?
וועדה זו הייתה מעין מועצת המנהלים של הקיבוץ. לאחר מאבק קשה בין בנימין אורטל, רכז הרפת , לבין אילן ישראלי, רכז עצי הפרי, הוחלט שאני נכנס לעבוד במטע.

המטע עמד בפני התרחבות גדולה – יציאה מהמטע הקטן ליד הבית ונטיעה שלמאות דונמים נוספים בשטחי "אכסנייה". עבדו במטע הרבה חברים "מבוגרים", בשנות השלושים והארבעים שלהם.
בשלב ראשון מינו אותי לאחראי על המטעים הצעירים באכסנייה. כמה חודשים לאחר כניסתי לצוות, אילן הודיע שהוא מתחתן ועובר להתגורר בקיבוץ צובה.
תחילה הייתי רכז המטע ללא תואר ומהר מאוד מצאתי עצמי מרכז של צוות אנשים וותיקים, עם מסורת עתיקה שלעבודה בקיבוץ. בצהריים, אחרי ארוחת צהריים הולכים למנווחת צהריים וממשיכים לעבוד מ-16:00 עד רדת החשיכה. בענף עובדים כ-15 חברים. אין עובדים שכירים, גם אין טרקטורים ואין השקייה קבועה. משקים בצינורות אלומיניום המועברים משורה לשורה. את העשבים קוצרים בחרמשים ובמקצרת "אגרייה", המופעלת במנוע נפט, כשהעובד מוליך אותה, (מעין מכסחת הדשא הידנית של היום).

מכאן מתחילים הסיפורים שלי כרכז המטע (הענף המרכזי של קיבוץ איילת השחר במשך שנים רבות), שהרגיש שהוא נפל מהשמיים לימי הביניים. לפניכם רק "צימוקים" אחדים, מבלי להזכיר שמות. החברים כבר שוכני עפר ואין לי כל כוונה לפגוע בכבודם, כי אז, כמו גם היום הערכתי מאוד את עבודתם ואת תרומתם.

העבודה באכסנייה
איך מגיעים לעבודה? זה רחוק ואין רכב, או טרקטור אז הולכים ברגל. לא היה מקובל אז ללכת ברגל מעבר לחורשת האקליפטוס. לכן, בבוקר יורדים לכביש הראשי, עולים על האוטובוס לקריית שמונה, נוסעים שתי תחנות ויורדים בתחנת אכסנייה, שנוצרה במיוחד לנו. מכאן ממשיכים ברגל לצריף המחסן, שעמד במקום בו נמצאת היום הסככה. תהליך ההגעה למקום ערך כשעה ויותר. (היום כל הולך רגל עושה את הדרך הזו בזמן של כ-10 דקות).