title
title
title
title
title
title
מסיפורי מטע הנשירים של המאה ה-20 / חלק ג'
פרידה מוקדם בבוקר
כדי להכין את התלמים להשקייה בהצפה, צריך לקלטר. את הקולטיוטור משכה בהמה-פרדה והעובד היה מחזיק בכלי ושומר על קו ישר. (לא היו עדיין טרקטורים וגם לא קולטיוטור-מטעים עם כמה שיניים). פרידות היו מעט ותמיד הייתה תחרות עם הכורמים, שמשמעה, מי לוקח את הפרידה ראשון.
פעמים רבות היינו באים לאורווה והסתבר שעובדי הכרם הקדימו אותנו. וותיקיי הענף הציעו לי שנקום מוקדם וניקח את הבהמה לפני עובדי הכרם. השבתי להם שמוטב כי נישן בבוקר עוד שעה. הם ייקחו את הפרדה ואני אלך אל המזכירות.
ביום שישי הזמנתי סעיף במזכירות כדי להמליץ על רכישת טרקטור למטע. המזכיר היה מאוהדי הדור השני וידעתי שהוא יעזור לי. סיפרתי בישיבת המזכירות שבצבא נוסעים בקומנדקרים וביסוד-המעלה מסתובבים כבר טרקטורים אדומים (פרגוסון 35-דיזל). באיילת היה טרקטור אחד בלבד – פרגוסון עם מנוע נפט, שמניע מנוע סולר והוא עבד בגידולי שדה – פלחה.
אחרי וויכוחים בין חברי המזכירות, הוחלט לקנות טרקטור חדש למטע – טרקטור פרגוסון 35 א', הראשון באיילת השחר, כל זאת בתנאי שיהיה לו נהג קבוע. הוציאו את חיים ניניו מהפלחה והוא היה הנהג הראשון שלנו. אחרי שנה קנו את הפרגוסון ב' – השני ועוד חבר מהפלחה הצטרף אל צוות המטע.
נעם משלי נסע לאשדוד, שם מצא קומנדקר יד שנייה וקנה אותו למטע. כמה חברים בצוות עשו רישיונות נהיגה ובכך התחיל עידן חדש במטע. לפני כן היו כמה "מוריסים" למכוורת, למסגרייה ולגידולי שדה ואנחנו, עובדי המטע, הלכנו לשטחים ברגל. ועתה - סוף לקיפוח!

השקייה קבועה
כל שנה, בעונת הפריחה והחניטה, היו גיוסיי חברים לדילול הפרי, כדי ליצור פרי גדול יותר. היינו מתחילים בשזיפים ואחר כך בתפוחים. הדילול היה ידני והצריך הרבה ידיים עובדות. העבודה מאוד משעממת והובילה לשיחות רבות בין החברים, וכמובן כמו יהודים טובים, גם הצעות ייעול.
באחד הגיוסים הציעו לי שני חברים מהמסגרייה הצעת ייעול להשקייה קבועה. (זה היה הרבה זמן לפני ש הטפטפות וצינורות הפלסטיק הומצאו).וזו הייתה הצעתם:" אסוף את כל צינורות הברזל – 3/4 צול, נלחים אותם לקו אחד ארוך ולכל עץ נשים ממטרה". "רעיון נפלא" אמרתי "ומאיפה נמצא כל-כך הרבה צינורות"?! כשנכנסו צינורות הפלסטיק והטפטוף, הייתי תמיד מזכיר להם את העובדה שהם היו הראשונים לחשוב על השיטה.


 איך היינו ראשונים לגדל את זן השזיף "גולדן קינג"

בקיבוצים משמר העמק ובעין שמר היו משתלות אינטרודוקציה בהן גידלו זני יבוא חדשים של שזיפים ותפוחים, לפני אישורם לנטיעה במטעים.

קיבלנו מספר שתילי שזיף מכמה זנים לנטיעה ניסיונית במטע שלנו, שהיה אז מטע השזיפים הגדול ביותר בארץ (18% מיבול הפרי הארצי). בין הזנים התבלט הזן הצהוב, שהבשיל מאוחר יחסית ונקרא "גולדן קינג". החלטתי להרכיב אותו בהרכבות ראש, על כמה עצים מבוגרים במטע הזקן. הרכבנו 25 עץ. כשקיבלנו את הפרי הראשון, הייתי בקורס מפי"ם – 4 חודשים בקבע. הודעתי לחבר שטיפל בשזיפים, שהפרי מיועד לשיווק ניסיוני. הגעתי הבייתה לחופשת שבת וראיתי שהעצים נקטפו ואין כל פרי על העצים. הסתבר שהוא קטף את הפרי ונתן אותו לאקונומית במספר ארגזים. רצתי לאקונומיה ומצאתי שנשארו רק כ-5 ארגזים. את הפרי היא חילקה ל"ג'קסונים" – טבעונים שהיו אוכלים אוכל מיוחד, מעין אוכל אורגני של היום. הם נקראו כך ע"ש בחור אמריקאי בשם ג'קסון, שהיה הראשון לפיתוח השיטה. (אגב, הוא נהרג צעיר בתאונת דרכים).

את חמשת הארגזים שנותרו הצלתי. נסענו לשוק בתל-אביב ומכרנו את הפרי במחיר גבוה במיוחד.

הרחבנו את נטיעות הזן הזה והיינו הראשונים בארץ בגידולו.

כשהסוכנות החליטה לטעת מטעים במושבים החדשים הם הגדילו את יבול הזן וכדאיותו פחתה.