title
title
title
title
title
title
פרשת לך לך

"דיבורים כמו חול ואין מה לאכול"

אברהם יוצא לדרך, עוזב מאחוריו ארץ, מולדת, משפחה. סוחב אתו אישה עקרה ומרירה (שרה) ואחיין בעייתי (לוט). מגיע לארץ לא נודעת, ופורצת מריבה עם לוט, ופרשת נפילתו בשבי. אחר כך בצורת והוא יורד מהארץ למצרים, כדי לחזור אליה עם זנב בין הרגלים, בעקבות פרשה מוזרה בה הוא מוסר את שרה לפרעה ומשכנע אותו שהיא לא אשתו אלא אחותו.
בקיצור, בפרשה הזאת אברהם מוותר על הכל. הוא יוצא לדרך, מלווה בברכות והבטחות, הובטח לו זרע (עם) והובטחה לו ארץ. לקראת אמצע הפרשה הוא קצת נשבר: ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. (בראשית טו') –
כן, הוא מעז למחות, כל ההבטחות האלה לא שוות אם אתה לא נותן לי בן יורש, הוא אומר וה' מבטיח שוב. שוב ושוב הוא מבטיח: עם גדול (ככוכבים שבשמים, כחול אשר על שפת הים) אבל ההבטחות לא יתממשו אם לא יוולד יורש.
בהמשך שרה מנסה לקחת את גורלה בידיה ונותנת את שפחתה, הגר, לאברהם, כדי "להיבנות ממנה". גם הסאגה הזאת מסתימת באקורדים צורמים. וכשיוולד הילד הנכסף, יצחק, אברהם ישלח לעקוד אותו. אין סוף להמצאות האכזריות...

אבל אם נחזור לרגע הזה שבו אברהם מעז למחות על ההבטחות הריקות להן הוא זוכה, יש משהו ברגע הזה שמאד מדבר לליבי בימים הרי גורל אלה.
אני חושבת על המבט שלנו אל הריבון.
התקווה שלנו שהוא יודע לאן פניו מועדות, שיש לו תוכנית, מתווה, ברור, סדור.
והאכזבה בכל פעם מחדש.
מכניסים אותנו לסגר בלי שלמישהו יהיה מושג איך נצא ממנו.
תלמידיי שאלו אותי מתי נחזור לבית ספר, אמרתי להם: אף אחד עוד לא מדבר עליכם. איזה שיעור מאכזב על המציאות....
השבוע שנתנו נדדה. משרד החינוך, שהבטיח לנו בשנה שעברה הליך בגרויות מסודר והוגן, פגע באופן שרירותי בציוני הבגרות של תלמידינו.
זו דוגמא אחת מני רבות של סמכות שלא לוקחת אחריות.
מנהיגות מתעתעת, מתישה, מנותקת.

קראתי שוב את פרשת השבוע, בדרך כלל אברהם לא מקבל ממני הרבה נקודות זכות, אני מזדהה מאד עם הנשים האומללות בחייו. השבוע דווקא הזדהיתי איתו. ראיתי אותו נשחק תחת השלטון הרודני, השרירותי, המתעתע.

ולמי ששואל למה אנחנו מפגינות/ים, אז הנה תשובה: כי אנחנו חושבות/ים שמגיע לנו, מגיע לנו לקבל תשובות, מגיע לנו לקבל מתווה ותוכנית ברורות וסדורות. וכן, מנהיגות שעסוקה בעצמה, מנהיגות שכולה שקועה עד צוואר בהליכים משפטיים, אין סיכוי שתוכל לתת לנו מענה, שתוכל להוביל אותנו ליציאה מהבוץ בו שקענו.
זהר אופז ליפסקי

* הערת העורכת: כותרת הפרשה מתוך ספר בראשית בתנ"כ
(כל דמיון למציאות, במחלפים בכיכרות ובבלפור - על אחריות הקורא/ת בלבד)