title
title
title
title
title
title
title
רימון טיולי ג'יפים
רימון טיולי ג'יפים
 טיולי ג'יפים באיכות אחרת עם רועי רימון rimon-fink@012.net.il
 טלפון: 052-2976312


היי הג'יפ בלילה - בג'יפ של רועי

טיילה, התרשמה וכתבה: כלנית וסר-אוחיון

למרות כל מה שראה וחווה בנדודיו באוסטרליה, בתאילנד, בהודו, בנפאל ובשוודיה, וגם אחרי 20 שנה כמדריך תיירים בגליל ובגולן, רועי רימון מאיילת-השחר אינו חדל להתפעל מהנופים, מהטבע, מחילופי העונות באזור ומחיות הבר המופיעות עם רדת הלילה. "התברכנו כאן במקומות יפהפיים", הוא אומר. יאללה, תעלו על הג'יפ...

רועי רימון אוסף אותי בשעת ערב מאוחרת לטיול במורדות הצפוניים של רמת הגולן."טיול לילה כמו שצריך", הוא ספק מבטיח ספק מזהיר. הג'יפ שלו מצויד בקפה וביין, וגם בפנס ובמצלמה, לקראת מפגש אפשרי עם חיות בר - צבאים, חזירים, שועלים וזאבים, ועוד לפני שיצאנו לדרך הוא מודיע: "את תהיי הצלמת הפעם".
בדרכנו להרפתקה הלילית אנחנו אוספים בגן הצפון את שושי גרינברג, מדריכת טיולים ומורת דרך ותיקה מרחובות. זוג תיירים אמריקאים שהיו אמורים להצטרף אליה, ביטלו משום מה את השתתפותם ברגע האחרון.
רועי (46) - בן איילת-השחר ונשוי ליעל, אחות במקצועה, הוא מדריך טיולי ג'יפים בגליל ובגולן כבר למעלה מ- 20 שנה, ועובד בעיקר עם תיירים אמריקאים. הוא הרפתקן, אוהב אדם וטבע, אך לפני הכול, בנשמתו, וכיאה למקצוע בו בחר, הוא צועני. נע ונד. בעבר, בעולם, היום, בגולן ובגליל.

עם שחרורו מצה"ל, בו שרת בשריון, חזר לקיבוץ, ועבד במטע. אז החל הרומן המתמשך שלו עם טיולי הג'יפים. "היו ג'יפים של המטע, ששימשו גם לטיולים. היינו לוקחים איזה ג'יפ מעפן, מעבירים סמרטוט, ויאללה, יוצאים לטיול".
בתום שנת עבודה במטע, החל חיידק הנדודים להציק לו, והוא עזב את איילת-השחר, ועבר לעבוד כבמב"ח בשדה-נחמיה. שלושה חודשים עבד, חסך כסף, והמריא לתאילנד, עם חבר לכיתה.
שלושה חודשים בילה שם, ונדד לסידני, אוסטרליה, שם פגש כמה חברים מאיילת-השחר, שהשתקעו בעיר. "הייתה אז בסידני קהילה שלמה. ממש קיבוץ קטן", הוא אומר, "זו הייתה תקופה נפלאה". בסידני ניקה חלונות של גורדי שחקים לפרנסתו, וחסך דולר לדולר כדי להמשיך במסעו. בתום ארבעה חודשי עבודה שכר רכב, ועם חבר מהקיבוץ יצא לחרוש את היבשת, אלא שאחרי חודש בלבד, נתקף החבר געגועים ארצה וחזר, ורועי המשיך לטייל עם בני לוויה מזדמנים. "הייתי פשוט מגיע לאכסניות, ומוצא לי שותפים לנסיעה". אחרי ארבעה חודשי טיול שב לסידני, ועבד בשיפוצים כדי לחסוך כסף להמשך המסע. "מאז אותו טיול, לא ביקרתי באוסטרליה", אומר רועי, וגעגוע ניכר בקולו. "זו הייתה חוויה לא נורמאלית, אבל אני לא חושב שהייתי נשאר שם. היו חסרים לי החברים מהארץ. יש לי פה חברים טובים".

מסידני טס חזרה לתאילנד, מתוך כוונה להמשיך ממנה לשוודיה, שם קיווה לנחות אצל קרובי משפחה, ולמצוא לו שוב מקור הכנסה. אלא שהתוכניות השתבשו: "אני מסתובב ברחוב בקוואסן", הוא מספר, "ופוגש חבר מכפר- גלעדי, שהיה אתי בבית הספר ובצבא. הוא שואל אותי מה התוכניות שלי, ואני אומר לו שאני נוסע לשוודיה. והוא אומר לי: איזה שוודיה? מה פתאום! אתה ממשיך אתי עכשיו לנפאל ולהודו. היה לי כסף, ומיד הסכמתי, ונסעתי לנפאל ולהודו לעוד שלושה חודשים".
רק אחרי שחרש את הודו ונפאל, המשיך במסעו כמתוכנן, ועם חמישה דולר בכיס נחת בשטוקהולם. בשוודיה התפרנס כרפתן ושהה בה כמה חודשים,"עד הפגז האחרון של מלחמת המפרץ".
אז לקה אביו ז"ל, בהתקף לב, והוא שב סוף, סוף ארצה. אבל גם כאן, בישראל, לא עצר מנדודיו. "לא מצאתי את עצמי אז בקיבוץ", הוא מספר, "ושוב עזבתי, הפעם לפלמחים, ושוב כבמב"ח".
כעבור שנה חזר לאיילת-השחר, לעבוד במטע, במדגה, ובטיולי הג'יפים, כמובן. במקביל, החל ללמוד ידיעת הארץ בתל-חי.
"הקיבוץ התחיל להשתנות, נכנסה ההפרטה, וההרגשה הייתה רעה. באוגוסט 95', אני מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, ורואה שכל החברים שלי בקיבוץ עזבו. קיבלתי הצעה מפתה מחבר טוב, בן כיתה, לבוא לעבוד אצלו בטיולי ג'יפים ב'באבא יונה'.
הייתי רווק בן 29, ושוב עזבתי הכול ועברתי לחולתה". שם הכיר את יעל, שהייתה בטיול מטעם "איכילוב", שבו עבדה. למענו עקרה מהמרכז, ובנוסף לעבודתה ב"איכילוב", החלה לעבוד כאחות בחולתה.בשנת 98' מצא רועי את עצמו לפתע מחוסר עבודה. הוא החליט להשתלם ב"שיטת מיכא"ל", למיצוי כישורים אישיים למצויינות, בקורס של משרד העבודה, ופיו מלא שבחים לשיטה ולקורס. "זו טכניקה שמלמדת העצמה אישית ומיצוי הפוטנציאל האישי. השיטה ממריצה אותך, ונותנת לך ביטחון עצמי אדיר". בהשראת הקורס אזר אומץ, וקנה ג'יפ, ומאז שנת 99' הוא מדריך טיולים עצמאי ומצליח, המתמקד בגליל ובגולן. "אין בשום מקום אחר בארץ אזורים כמו פה", הוא אומר, "התברכנו כאן במקומות יפהפיים".

רועי ובונו
אכן, מעניינים, ומכל מקום, מפורסמים: באפריל האחרון הדריך בטיול את סולן להקת יו-2, בונו, שעשה בארץ בביקור פרטי עם אשתו, אליסון סטיוארט, ועם שניים מארבעת ילדיו.
רועי, שבצעירותו תפקד כדי.ג'י. להנאתן של מתנדבות באיילת-השחר, ומכיר בעל פה את המילים של "בלאדי סנדיי", התרגש מנוכחותו של הכוכב הבין-לאומי, הרבה פחות מכפי שהתפעל ממזג האוויר ומהנופים שעברו בטיולם המשותף. "עלינו להר בנטל, ועשינו ארוחה עיראקית (של אמא, רחל) בשטח. היה יום קר, ובאיזה שהוא שלב יצאה השמש, ואנחנו ישבנו בתוך מטע דובדבנים פורח, אכלנו, שתינו קצת יין. היה מקסים".
רק אחרי הפצרות הוא מוכן להראות לי בסלולרי שלו, צילום משותף עם הזמר.
"הוא חמוד", אומר רועי, "עניין אותו לשמוע על החיים בקיבוץ, ואשתו צילמה כאן תמונות מדהימות".

אנחנו, כזכור, בטיול לילי, שמתמקד במורדות הצפוניים של הגולן, ונוסעים על דרך עפר בנבי- יהודה. כבר ברור שהרוח שפורעת בפראות את שערי, תחייב מחר ביקור במספרה. "אנחנו הולכים לעבור בכביש, שהיה גבול ישראל-ירדן בשנת 67'", מפרט רועי לשושי ולי, "וננסה לתפוס חיות בר - צבאים, שועלים, תנים, חזירים". "שנים התנגדתי לטיולי לילה", הוא ממשיך, "כי לא היו בעלי חיים בסביבה. עד שגיליתי את המקום הזה, שיש בו הרבה חיות בר. כאן מתחולל מאבק בין הבוקרים לזאבים". הוא מכיר היטב את כל השבילים והדרכים הצדדיות בהם אנחנו נוסעים. מסלול הנסיעה קשה, סלעי וקופצני. לדברי רועי, באזור הזה מרבים לטייל באופניים, וגם הוא עצמו הצטרף לאחרונה למדוושים. עוד הוא מספר, כי באזור הזה חסרים מקורות מים, ובעלי החיים מרווים צימאונם מהצמחייה ומהטל.

התיירים מחו"ל לא חוששים מהמצב הביטחוני בארץ?
"לא", משיבה שושי, "מי שמגיע, איננו חושש. מגיעים אלו שיודעים לקרוא בין השורות, מסננים את החדשות שהם רואים בטלוויזיה, ומתייחסים בפרופורציות למה שקורה פה. הם מגיעים, ונהנים, והם גם יחזרו. יש, כמובן, גם כאלה שמבטלים, בגלל ענן האיום האיראני, ביניהם קבוצות צליינים, למשל. מבחינתנו, השנה האחרונה הייתה מאוד לא טובה".
רועי: "פעם היו מזמינים אצלי נסיעות שנתיים מראש, היום אנחנו עובדים בטווחי זמן הרבה יותר קצרים. חודשיים-שלושה. היום כבר לא מתכננים כל כך הרבה זמן מראש".

יש תיירים שחוזרים אליך לטיולים נוספים?
"דווקא היום הסעתי תייר קנדי, ולפי השאלה ששאל, ידעתי מיד שהוא כבר נסע אצלי פעם בג'יפ. לא זיהיתי אותו, אבל כשהוא אמר שפעם אמרתי ככה וככה, והפעם אמרתי אחרת, הבנתי שהוא טייל אתי בעבר. עניתי לו שנכון, לעיתים אני משנה מעט את ההסבר, כדי להמשיך ולעניין גם את עצמי".
רועי נוסע במהירות לאורך השביל החשוך, ונדמה שגם בעיניים עצומות לא יקשה עליו לנהוג. מידי פעם הוא מזכיר לשושי ולי להתכופף, כדי שלא להישרט מענפי העצים.

נופלים עליכם לפעמים גם מטיילים בלתי נסבלים?
שושי גרינברג: "לעיתים מאוד נדירות יש כאלה, אבל כן, קורה שמגיעים אנשים בעלי אופי קשה. בכל זאת, אנחנו פה לתת שירות לאנשים, ומבחינתנו - אלא אם כן מבקשים מאתנו לנסוע על שני גלגלים, או לעבור באור אדום – יש נכונות, בטווח הסביר, להתגמש לפי הרצונות שלהם. זה הכסף שלהם, זו החופשה שלהם, לכן, אם זה מתאפשר, משנים כיוון. אני לא רואה בזה פגיעה באגו או בכבוד".

רועי עוצר בחרבת נעמוש, בעבר מוצב סורי שאיים על עמק החולה, ומעביר לשושי ולי סקירה גיאוגרפית והיסטורית קצרה, ומעט מורשת קרב. "אנחנו צריכים ללמוד את ההיסטוריה שלנו", הוא קובע, "כי ההיסטוריה היא העתיד שלנו במזרח התיכון". לבקשת שושי הוא מזהה את כל אורות היישובים הסובבים אותנו, ונוקב בשמותיהם: מג'דל אל-שמס, נווה-אטי"ב, מטולה, שאר-יישוב, דפנה, מנרה.
כשאנחנו שוב בג'יפ, מפקיד רועי את הפנס בידי, כדי שאאתר בעזרתו חיות בר. אבל כל עוד אני היא זו שמחפשת, אין סיכוי שנאתר פה נמלה. מדי כמה דקות הוא קורא אליי: "היי, כלנית, תביאי, תביאי את הפנס", לוקח אותו מידי ומאיר אל עבר איזו נקודה עלומה, שבאלומת האור מתגלה כשועל או כחתול בר. אבל מיד כשהפנס חוזר אליי, נעלמים כל בעלי החיים כלא היו....
אחרי נסיעה לא קצרה עוצרים להפסקה, ורועי מכין קפה שחור וריחני. "בדרך כלל אני מכין תה מצמחים שאני מגדל אצלי בגינה", הוא אומר, ובעודנו לוגמים מהמשקה החם, מתקרב לעברנו גור שועלים כחוש וקטן.
שושי מביטה על הגור ברחמים, ומציינת, על פי מראהו, שהוא ודאי מורעב, ואילו רועי מתקרב אל השועל, ומתעקש לתפוס תמונת תקריב שלו. כשאנחנו מסיימים את הקפה, אנחנו נפרדים מהשועל ומשאר חיות הבר של מורדות הגולן, עולים על הג'יפ, ויוצאים לדרכנו חזרה הביתה. אחרי שהורדנו את שושי בגן הצפון, משמיע לי רועי את המוזיקה האהובה עליו - ג'ו קוקר, פיטר גבריאל, האבנים המתגלגלות, שירי שנות ה-70 וה-80, שנות נדודיו בארצות רחוקות.

אני שואלת אותו אם בבית שרכשו, הוא ויעל בהרחבה של איילת-השחר, מצא סוף, סוף את המנוחה והנחלה, והוא אינו מתלבט שנייה בטרם יענה: "כן, אני מרגיש שאיילת זה הבית".

רועי רימון טיולי ג'יפים, 052-2976312 
הכתבה – באדיבות "על הצפון" -עיתון המועצה האזורית הגליל העליון