title
title
title
title
title
title
title
חידות מהעבר - 7

המבנה שאיננו עוד
מבנה שהיה ואיננו עוד.
עבר מפואר לו, שעתה כה רחוק!
מהו המבנה? מה סיפורו?





















זהו דיר הכבשים ז״ל , או יותר נכון, חורבותיו, לאחר הפגזה של סוריה ב 05/06-67.

פרוץ המלחמה, והכבשים נמכרו.

היום עומדת על מקום זה סככת פרות / עגלות, 

ענף הדיר נוהל בשנותיו האחרונות, ע״י גדעון אלף ז״ל. כילד אהבתי לצאת איתו למרעה. היה בזה מעין משהו מרגיע פסטורלי, בהובלת העדר, בצלצול הפעמון שהיה תלוי על צוואר הכבשה המובילה, הטבע, וקריאות ה: ררריי, ררריי של הרועה ( ושלנו הילדים). (סיפר אלי רוזנברג)

מה שכן נשרף באותה הפגזה, אלה הפריטים מתערוכת יובל ה-50 לקיבוץ, ורק הצילומים נשארו למזכרת באלבומי התמונות של גיל מוזס.

 

קרה באיילת

זקני איילת-השחר אומרים שהקרות באות אחת לכמה שנים.

זה אירע בשנת 2008.

נא זהו את המקום!

























לאחר אירוע השלג של פברואר 2015, מתגמדת הקרה של 2008, על אף שתמונת המים הקפואים מדהימה ביופייה. המקום: המסנן הראשי של מי ההשקייה באבוקדו, ליד אתר המשאבות של "מקורות".


המקום הנשכח

המקום מאיילת איננו רחוק

וההיסטוריה שלו ספוגה ברגש עמוק.

איזה הוא המקום ומהו סיפורו?






















זה הוא בית הקברות של הכפר ניג'מת-א-סובח, הנמצא בצד המזרחי של גבעת איילת העתיקה. האבנים והבאר ושרידי הקברים, הם חלק מבית הקברות. העצים הם עצי אלה, שניטעו על-ידי צוות הנוי בריכוזו של פנחס בן ארי. המקום מרוסס ונקי מעשבייה ומגודר, כדי למנוע מהפרות לפגוע בו.


השכונה הנשכחת

הם ניצבו בעבר הרחוק במזרח הישוב.

ישנים, צנועים, אך מלאי חיים.

שימשו מגורים ל.......?

הגיע יומם והועלמו מהשטח.

איזו היא השכונה ומה מיקומה?

מהו סיפורה? 






















These Tzrifim were across from the old refet (later called the 'volly house'). Actually, slightly uphill from there and directly across from a silage trench. My room was the first on the left here. The back of the right side tzrif is right agains the cooling house. Behind to the left tzrif was sausage smoking and the sandlaria. The road here in front of the pole, went from the chadar ochel to the cemetery.

‏כתב אילן פישר, שהיה מתנדב באיילת בשנים העליזות, בהן שהו המתנדבים בקיבוץ.

 

הילדים בסירה

התיישבו בשורה וגדשו את הסירה

קטנים, מתוקים ופניהם קורנות אורה.

שלוש מטפלות ואחת גננת,

אחריות, חיבוק ואהבה,

שללא גבולות ניתנת...

מי הילדים? איזה גן? מי המטפלות והגננת?

וקצת סיפורים על הגן לא יזיקו.




















להלן שמות הילדים/ילדות משמאל לימין: תרזה חורין, רינת רוזנברג, אלדד קחטן, גלי רביד, תומר בהט, עדי מירון, ענת אגוזי, רותם ארד, טלי סונגו, אייל גלילי, אורן ארז, דנה צוריאל, ערן בצלאל, הדר בכור, שריג לבנה, .......? ויוסי בצלאל. המטפלות מימין לשמאל: נורית הרדוף, הגננת ז"ל, והמטפלות: ארלט אלדג'ם, נורית ארבל ועליזה ארז. הגן : גן ג', "גן תות". תודה לגבע רוזנברג וענת אגוזי שעזרו בזיהוי הילדים המתוקים.


המקהלה

פעם, פעם הייתה לנו מקהלה! ועוד איזה מקהלה!!! היו הרבה בחורות ובחורים, גם הם לא חסרו... אז את מי אתם/ן מזהים/ות? ומי מן הבחורים, שאינו נראה כאן, ומקהלה בלעדיהם, פשוט, לא הייתה? מי מתמודד/ת?























מימין לשמאל שורה תחתונה : נועה הרמן, פנינה בהט,  גליה לנדסמן ז''ל, אגר קמרם, נורית הרדוף ז''ל, יעל אלעם-שוהם, זמירה ברזילי, כרמלה בר-נץ,

 שורה שניה מימין לשמאל:  צילה גלילי, ברכה בוסי, דיתה עילם, רות ולורט ז''ל, נורית דבס, נינה חרמוני ז''ל, רחל אשנר ז''ל, פועה שליט, דורית שליט, סגלה אלף ז''ל, גאולה לפיד,.

 שורה אחורית מימין לשמאל : גדעון אלף ז''ל, מעליו צביקה זמיר, לידו  - דפנה אורטל ?, רבקה סבג, רחל בן-מלך, עדנה אדרת,  .....? שלומית חן, דורית צפרוני, שרה ליבנה

 הבחורים שהשתתפו במקהלה והיוו חלק בלתי נפרד ממנה לאורך שנים: זאב שדה, יצחק דורה, גרשון אלוני, ברלה צפרוני, איתן סער, יורם דורה, צביקה זמיר, גדעון אלף ז"ל ועוד... המנצחת היא אורלי חורין והצילום - יתכן כי נעשה באחד מלילות הסדר באיילת.

 תודה לדבורה זרח על הזיהוי (הכמעט) מלא.


פינה מקסימה בחי-בר

 החידה היא לא כל-כך "חידה".

נשמח לשמוע את סיפורו של המקום וזיכרונות משיטוט בשטח ומפגש עם "הדיירים" החיים בו.






















היוזמה למקום נולדה להנצחת זכרו של שאולי שדה ז"ל שנהרג במחנה קיץ ליד עוספיה (1967). השם למקום, במקור היה אמור להיות גן שאול. הכסף נתרם על ידי משפחת פבזנר והתנאי היה שיהיה גן לבנים ולראשונים. הוקם על ידי יעקב שחף, יצחק לגר ואבא שלי, שמעון כפיר. שנים טיפל יצחק ז"ל במקום כפנסיונר עד שאפסו כוחותיו. אחריו מרייקה עיברי ז"ל ואחריה שמעון כפיר. וכולם עשו זאת בהתנדבות מלאה. החיות כולן הגיעו בסחר חליפין ותרומות. את הברבורים קיבלנו מגרמניה מוולפגאנג. מאוחר יותר עסקו בהאכלה גם גדעון אלף וצור בשארי, ואדולפו שהיה מ -2003  עד 2008 אחראי אדמיניסטרטיבי של המקום. החי-בר  הוקם בשנת 80 ונסגר בעקבות מחסור במזומנים לחידוש גדרות המקום והגנה על החיות. היה צורך למצוא פיתרון לבעלי החיים שהיו נתונים לחסדי טורפים מזדמנים. עופות המקום, לצער כולם, נטרפו על ידי תנים וטורפים אחרים. שאר היונקים הועברו לספארי בצפת. 

תודה לעדי כפיר ששיתפה אותנו בתולדות החי-בר.
הצילום -אילן פישר

חקלאות בעבר

פעם, פעם, פ ע ם...

היה לנו שדה כותנה מפואר.

הקטפת כיכבה בשדות הלבנים,

ובתחושה... הביאה לנו הרבה מזומנים.

ומאז...

כל המכיר ויודע את סיפור הענף באיילת -

אנא - שתף/ו אותנו בפיסת ההיסטוריה החקלאית של המקום.

מי על הקטפת?























עפ"י אלי רוזנברג- הקטפת שבתמונה היא הראשונה והיחידה מתוצרת מק׳קורמיק, מכלל הקטפות ששרתו בגד״ש איה״ש.

איתן סער מוסיף: את הקטפת הזו הרכבנו במפרץ חיפה, בשותפות עם מחניים ומנרה. אני נהגתי אותה על הכביש, דרך צפת עד איילת השחר וכמובן הייתי אחד הקוטפים הראשונים . יתכן שהמפעיל את הקטפת הוא יהודה איילון.