title
title
title
title
title
title
title
חידות מהעבר - 2
הכיחה




























שורה עליונה מימין: אבנר ברזילי, אורי זמיר, סקפה, יחזקאל, יוסף בכור, יואב חורין, גידי הרטמן, רמי רוזנברג.
שורה אמצעית: אמנון שבתאי, יהודה שביט, הלל פלש, אריה הלר, יאיר אדרת, אברהם ארז.
שורה למטה: עודד סער, מיכה קולט, ראובן רימון, עופר גלילי, יעקב ואן מר.
הקבוצה נקראה: השחר

השביעייה

 



























הבנות מימין לשמאל: יהודית הקטנה, טלי ענתבי, שושנה לנדסמן, רותי יפה (רוזנברג), רמה עברי (ישראלי), נרדה בן-ערב, איילה חנוכי.
הצלם הוא משה יזרעאלי.

שלישייה




























האחים לבית ויינריך, מימין לשמאל: חיים (הלבן), משה ורן.

הנה הם לפניכם




























התמונה צולמה בשנת 1955 כמזכרת פרידה מ"גן גילה". בשורה העליונה מימין לשמאל: שרה איילון, דנה קלבנסקי, הילל שדה, רינה חרמוני, אורי ברימר, אהוד אפק, איסר כהן, מוטי תירוש, אסתרק'ה סנדיצ'ב, עדיה לביא. שורה אמצעית: יעקב לגר, אקי גדה, רותי שדה, יהודה ענתבי. יושבים מימין לשמאל: נעמה קלבנסקי, מיכל חרמוני, חיים ויינריך (הלבן). יעקב חורין, יצחקל'ה כהנא, אמיל (ההולנדי), בני גרינשטיין. הגננת האמצעית היא ממשפחה ששהתה כשנה באיילת. הגננות: מימין גילה ניר ומשמאל רחל קפלן. לימים נקראה הקבוצה "קבוצת צבעוני".

 

פסל סביבתי






















גם באיילת- השחר יש פסלי אבן סביבתיים שיד אדם התערבה בעיצובם. בדרך ההולכת מזרחה, לאורך נחל חצור (הווגאז), ליד חלקת תפוחי ה"ענה", עומד פסל האבן הזה. כשהוסדר אפיק הנחל על-ידי משה ענווים, לפני כך וכך שנים, הוקם גל האבנים, מעוצב כפסל יפה בשטח.

 

ההיסטוריה מתקתקת






















גם לחידה יש סיום והספור של העמוד המשונה מתחיל בראשית שנות הששים של המאה העשרים. קברניטי המדינה באותו הזמן, חיפשו איך להילחם בהטיית הירדן ע"י הסורים. מישהו יזם רעיון גאוני - להטות את הירדן לצינור בעל קוטר ענק, שיתחיל ליד חולתה ויעבור בשדות איילת, לעבר הכנרת. באזור אמנון, יֵצאו המים במפל גדול אל הכנרת. המפל יִצור אנרגיה לחשמל לכל המדינה והמים יהיו למדינת ישראל. אפילו שם ניתן לפרויקט: מח"ד- "מפעל חולה דרומי". הייתי אז מרכז המטע. סימנו לנו את קו הצינור, שיעבור בג'יפטליק ובהתאם, נטענו את מטע האגסים. העמוד המדובר ומצולם על ידי, מסמן חפירת ניסיון לבחינת תחילתה של, אולי, מנהרה שהייתה חלק מהפרויקט. באיילת השחר כבר פינטזו על כביש שיעבור בנחל מכבירם ועל פיתוח שיתרום למקום. אבל הסוף היה בהצבעה בממשלה כנגד התוכנית. פרצה מלחמת ששת הימים והשאר כבר ידוע. לנו נשאר העמוד בפינת מטע הרימונים ברחלים ד'. כשנטענו את מטע התפוחים שם, החלטנו להשאיר את העמוד כזיכרון ל"מלחמה על המים" בשנות השישים.

                                                                                                                                                                                   סיפר: זהר בר-נץ

 


פנים אל העבר



















בשנת 1959 ניטעה חלקה שנייה של תפוחים באכסנייה ב'. בתחילה הושקתה בתלמים ובהמשך, 1960, הועברה להשקייה בערוגות. מריסוס ברובים עברו לריסוס ב"ספידר" תוצרת דגניה ב'. נרכש טרקטור שני מסוג פרגסון 35. חנן זמר מרסס את החלקה. התמונה צולמה לצורכי  התיירות בבית-הארחה.


שריד מהעבר



















כותב פיטר מקנלי: כשהגעתי לאיילת-השחר, ראיתי שרשום מעל הדלת The Bunker שמחתי למצוא כאן מקלט, במזרח התיכון הבוער. כשירדתי לעומק האדמה, כדי להגן על ביטחוני האישי, הכריחו אותי לשתות כמויות גדולות של בירה!!!
ואכן, המקלט (מדרום לשכונת רסקו) שימש בעבר כ"פאב", דיסקו המקומי. בהמשך שימש כאולפן הווידאו המקומי ("שרות עצמי המיתולוגי ועוד...)וכיום משמש כסטודיו של נורית כפיר. ונראה מה יהייה גורלו...

ילדי הגן

















והילדים הם - שורה עליונה מימין לשמאל:  אורן מירובסקי, רתם בר-נץ, עירית מרקמן, הדס בזק, אבי מאיר, אלה זמיר, רענן רימון.

שורה אמצעית מימין: איילת לנדסמן, אסא אפק, טל בזק, אורי משלי, בוסמת סונגו, אסף ברימר, גיא קפלן, עוזי בן ארי, אתי שגב.

שורה למטה מימין: עידית גופר, חן רוזנברג, ניבה בן נון ז"ל, ......? אילה חונוביץ.

כולם היו ילדי גן א' עם הגננת דורית צפרוני והמטפלות המסורות שושנה זמיר ורינה דורה.


ילדי המחזור הראשון


















שורה למטה מימין לשמאל:  אברהמי לביא,אסף לנדסמן, ....? ניצה קנטור. שורה עליונה מימין לשמאל: שרק'ה חנוכי, רבקה סולרצ'יק, אמיצה הורביץ, חיהל'ה  מרקמן? יעקב שגב, גדעון אטקין, על כתפיו ישרוליק שפר, דוידקה שחר.  המורה הוא זלמן (של "עץ זלמן")