title
title
title
title
title
title
title
חידות מהעבר - 6
מה זה?
מה זה הדבר הזה?
יש מישהו שיכול לגלות את הסוד?
אם כן - אנא, ספרו את סיפור הנושא!!!
























מספר עובדיה חדד: אלה מעליות דגים שנבנו במסגרייה על-ידי יואל אדרת ועובדיה. היזמית הייתה עזה בן ארי. היא הביאה את התוכנית ודאגה למשקים שיזמינו את התוצר. יצרנו 16 מעליות. היצור נפסק, מפני שנדרשנו להיות חלק מהצוות שהקים את מפעל "איתן". כפי שזכור לי, היו עוד הזמנות למעליות. השנים: 1969 - 1972.
מוסיף יואב חורין: אב הטיפוס של המעלית פעל במדגה שנים רבות. המעלית הייתה אמורה להיות קלה יחסית, בכדי שאפשר יהיה להכניס אותה לבור הדיג בבריכה בידיים בלבד. בפועל, המעלית הייתה כבדה מאוד. יותר מאוחר הותקה בוכנות שמן, שבעזרתה היא הורדה לבריכה. לקרונית שנסעה על מסילת הקרונות הייתה תכונה נבזית להתהפך בזמן שהיא הייתה מלאה בדגים.
עדנה אדרת מוסיפה: המיוחד במעליות - היה קל לפרק אותן ולהעבירן בקלות מבריכה לבריכה. בבריכות הדגים בעמק בית שאן, התקיימה תצוגה של המעליות. באותו היום נולדה ביתם הבכורה של עדנה ויואל ז"ל. יואל הספיק להציג את המעליות ולא הספיק להגיע לחדר הלידה.

צוות מנצח

צוות מנצח - שנות השמונים!

נחמדות, יפות, דואגות לחברים.

מי הן יעלות החן?

מהו סיפורן המשותף?






















צוות המטבח בשנות ה-80. שורה אחורית מימין: ברכה בוסי, רותי גופר, נורית דבס, .........? ..........? איריס דיסלר ששון, רותי מירון.

מקדימה: ..........? גבי ברזילי, שושנקה חנוכי. מספרת נורית דבס, שהייתה אז המבשלת הראשית: "הייתה זו תקופה נהדרת במטבח". משפט שנשמע לעיתים קרובות מפיה, בפנייה אל חברות הצוות: "אז מה אם אין מספיק עובדות. לא צריך להיכנס ללחץ. (במצב כזה היו העובדות מצלצלות מיד אל סדרן העבודה) נסיים את מה שכבר התחלנו ויש גם מחר..."


 היכן זה היה?

זה היה לפני הרבה שנים.

המקום, עם הזמן שינה פנים.

אך כדאי לדעת ולזכור

את ההיסטוריה המקומית,

אותה הצליח האתר בקיבוץ לעבור...























המקום הוא  הדרך התחתונה בבית הקברות, שמובילה מאנדרטת השואה לחלקת הקברים התחתונה.

כל בית הקברות נחפר בתעלות קשר ועמדות ירי, בתקופת הכוננות שלפניי מלחמת ששת הימים. בית הקברות הפך למוצב מזרחי קדמי של המשק, למקרה (בלתי מתקבל על הדעת) שהסורים היו מגיעים, על מנת לנסות ולכבוש את המשק.

 

  המקום המיותם

מקום של כבוד היה למבנה.

סיפורים, אירועים, מפגשים וכדומה...

נשמח לזיהוי המקום וגם לחוויות,

 פה ושם, עם קצת עצירות.

עלו אותן  בדף הפייסבוק האיילתי.


















מספר אלי רוזנברג:

ה... דיסקו, מקלט שנבנה כחלק מבניית שכונת רסקו ב׳ בשנות השבעים של המאה שעברה.

לנו הצעירים, משוחררי צבא ורווקים/ות, היה חסר רציני במקום התכנסות / מועדון. פנינו למוסדות בבקשה לאתר מקום מתאים, ומאחר ולא היה שכזה, מעל פניי הקרקע, נמצא המקלט הזה משום מיקומו וגודלו, מתאים ביותר. מה גם, שמתחת לפני הקרקע, מרעיש פחות. וכך התכנסנו חבורה של צעירים יצירתיים, ביניהם: גיגי, גדה, שמוליק הג'ינג'י, ועבדכם, בנינו בר משקאות, ומעיין במות ישיבה. שעליהן פיזרנו כריות ישנות, וצבענו את הכל בצבעים פסיכדליים .

מהמוסדות הצלחנו לשנורר טייפ קסטות חדשני, בעל שתי מגירות לקסטות... ומיני אקוולייזר לווליום, בס, וטרבל, ועוד כפתור ללאודנס... שיא השכלול!!

בשמחה ובששון נפתח המקום לציבור הצעירים, מתנדבים, ושאר חרמנים ושרת אותנו בנאמנות ובדיסקרטיות, (כי אם קירותיו היו יכולים לדבר...) מאוחר יותר הועבר המוסד המכובד הזה למקלט שליד הירידה מהבריכה העגולה. היו ימים במזרח...


יובל החמישים לאיילת

לפני 50 שנה חווינו את היובל.

שרנו, רקדנו והציבור כל-כך התפעל.

מסתכלים בגעגוע על תמונה המנציחה את החוויה

ושומרים מקום להתרגשות מה-100 הבאה עלינו לטובה.

מי אנחנו, הילדים? 


 



















עזרו בזיהוי הילדים במקהלה אייל כרמי ואביבה רווח. עומדים בשורה הקדמית, מימין לשמאל: גדעון דרור, אלי רוזנברג, אפרת כרמי, אילן אונה, עירית לביא, ענת אורטל, דליה הרשליקוביץ, דורית שליט, .......?, שאולי שדה ז"ל. שורה שנייה מימין לשמאל: דדי לביא, דורון חורש. ראש מציץ בפרופיל בין אילן ועירית - דבורה זרח. ראש מציץ בין עירית וענת - אביבה רווח. מנגן על קרן יער - רפי, בנו של יחזקאל בראון.

מספר אלי רוזנברג: מופע היובל ״החיזיון״, כפי שנקרא אז, היה הפקה ענקית. לצורך כך גויסו יחזקאל בראון כמפיק מוסיקלי שגם הלחין את שירי המופע, חיים גורי, שכתב את הטקסט  והבמאי דוד ברגמן. את הכוריאוגרפיה יצרה חינא קפלן, משלנו. המופע עצמו התבצע על שטח שהוכשר כבמה ענקית, שהשתרעה מהקסטל( שלא היה אז), ועד הירידה מרחבת הנה״ח. מידרונו המזרחי של הווגאז, הוכשר באמפיתיאטרון, בו ישבו המוזמנים, שהיו בעיקרם מחוץ לקיבוץ, כי רוב החברים, הנוער והילדים השתתפו כשחקנים קריינים וזמרים במופע, או שהיו מצוותים כסדרנים ועוזרים שונים.

עקב כך את המופע עצמו לא ראיתי, אך ההשתתפות בו, הייתה חוויה לכשעצמה.


דרושה עזרה בזיהוי

התמונה נמצאה בין צילומיו של משה יזרעאלי ז"ל.

בריכה שממש לנו, אינה ידועה

ונכון להיום, וודאי אינה ראוייה.

מסתבר שפעם סיפקה מקום בילויים

לילד, נער ומבוגר - כולם היו רצויים!

מי מזהה מיקומה? מי המצולמים?



































על-פי שלום ישראלי: זאת, כמובן. הבריכה שבנייתה החלה בשנת 1957. התמונה צולמה עם מבט לכיוון דרום מערב. מימין ניראים שני עצי הלימון שנמצאים במקום עד היום. המבנה הימני הוא בית האימון לשעבר. (חלקו הקדמי משמש כיום כמחסן של צליל). במרכז - לול המצודות ומצד שמאל אחד משני "הלולים האמריקאים " שהיו אז. משמאל נראים עצי הברוש שגבלו בפרדס א', שנעקר לצורך בניית הבריכה. החלק המצולם של הבריכה - זה הקטע עם המים הרדודים, שהולכים ומעמיקים לכיוון צפון.

במרכז הבריכה עומד הילל לנדסמן. האישה השמאלית מבין השתיים – אסתר איילון.

 

הסליק הגדול

ברוח שנת ה-100:

בתקופת המאבק בשלטון המנדט הבריטי, נבנו בקיבוצים מחסני נשק מחתרתיים - "סליק" בלע"ז.

באיילת-השחר נבנו מספר סליקים.

היכן מצוי "הסליק הגדול" והיכן מצויים האחרים?





























הסליק הגדול נבנה ליד שדרת הברושים בכניסה לפרדס האשכוליות. היום - מאחורי ביתה של אניטה מינרבו, בין אותם הברושים. הסליקים הנוספים שצויינו בשלטים: 1. המחלבה הראשונה, ליד ה"אלונית". 2. במחסן הקניות (לשעבר) ליד האיטליז. 3. מתחת לגנרטור החשמל, שהיה במקום בו נמצאת הגלריה "תל-אביב / איילת-השחר" כיום.


הכתובת הנעלמת

היכן צולמה הכתובת הנראית בתמונה? מה סיפורו של המקום?

























מגדל המים נבנה ב-1923 ע"י קבוצת "אחווה" מגדוד העבודה ע"ש טרומפלדור. מעליו נבנתה עמדה , שממנה יצרו קשר באמצעות איתות בין היישובים בגליל.


נחבא בין העצים

נחבא בין העצים,

סוחב על גבו המון שנים...

עתיק ותיק, רב פעלים,

שאיכסן בתוכו הרבה פועלים.

מי הוא והיכן הוא נמצא?

























בית האריזה הישן בצידו הצפוני של הקיבוץ. נוסד בשנת תש"ג, 1943 ופעל במשך כ-30 שנה, עד להקמת בית האריזה הנוכחי.


משטח בטון עלום

מי מכיר? מי יודע?

היכן נמצא משטח הבטון שבתמונה?

מה היה תפקידו?





























סיפורו של המשטח: זו בריכת ביוב לשיקוע החלק הכבד של הביוב. הנוזלים זרמו בגרוויטציה לכיוון חורשת האקליפטוס. בדרך ניסו, ללא הצלחה, להשקות עימם את מטעי התפוחים והשזיפים שניטעו באיזור. עד מלחמת השיחרור ב-1948, היו במשק בורות סופגים ושירותים, מחוץ לתחומי המגורים ובתי הילדים. אחרי המלחמה, היישוב גדל ועימו הצורך בביוב מרכזי. "החוכמה של אז" הובילה לחפירת בריכת שיקוע ליד באר מים - באר ב', דבר שלא היה עולה על הדעת היום. כמובן שהבריכה איננה עוד בשימוש ונחסמה ע"י משטח הבטון.