title
title
title
title
title
title
title
מדיצנל סוכיות וייבוש החולה

והימים ימי הקמת המדינה, ובגליל ימי ייבוש החולה, או כמו שאמר אתמול בטלוויזיה מאיר שלו: רצח האגם. 
ובאיילת, בתחילת המאה, הלילות קרים היו וחימום בחדרים לא היה, ופתאום נולד דור שני אשר ידו בכל, שגם חייו לא היו קלים, וצריך היה גם להתבדר.
והימים, ימי אין טלוויזיה, והבידור היה "הסוכיות" וזה עוד טרם הסרט השבועי.
היו מתכנסים בערב שבת, אם לחגוג נישואין, ברית, או חגיגה לחיים.
הסוכיות, כשמן, נערכו בסוכות שהיו צמודות לצריפי "הנוער המקומי". כך קראו לעצמם בני המקום. 
בחורף נערכו הסוכיות במועדון. מתאספים ושרים. ההתחלה הייתה שירי ערגה: כמו "ימין ושמאל". אח"כ שירים מודרניים, כמו: "סימונה מדימונה", מכאן עוברים לשירים הרוסיים, שירי חסידים ושירי גליל כמו: "יפים הלילות" ו"גילו הגלילים וכו'.
כשאחוז האלכוהול בדם היה עובר את 50%, היו עוברים לשירי שטות וזימה.
אחד מהם אני אשיר פה ואצטרך את עזרתכם. אני מזהיר מראש. הוא לא עובר מבחן תקינות פוליטית. אך תתפלאו, מקורו אידישאי. והכותב והמלחין הוא "עממי". לסיפור הנ"ל יש נספח בלתי נפרד:
אני ואחי בני איילת-השחר. האח שלי, ששרד את קרב מלכיה - מבצע "מטאטא", שהביא לפתיחת הכביש בין מגדל לראש פינה, ואת מבצע "צוק איתן". 
אחי היה מפעיל בולדוזר של איילת: ה-d7, שהוא האח הצעיר של הd9 בזמן יבוש החולה. הוא עסק בהעמקת הירדן כדי ליבש את החולה. מידי פעם היה צריך לעבור לגדה הסורית של הנהר, עם הטרקטור, מה שהיה סיכון חיים ולא כל מפעיל הסכים לעשות זאת. ואחי, כבוגר הפלמ"ח וכגבור בפני עצמו, היה עושה זאת. 
שאול זכאי, שהיה מנהל העבודה (וגם אחיהם של נחום זכאי ומאשה מאירוב ז"ל חברי המשק}היה נותן לטרקטוריסט בונוס, כמה לירות ביד, מה שלימים נקרא "תוספת סיכון". אחי, שהיה חבר קיבוץ ישר, לא לקח זאת לכיסו, אלא למען הקהילה.
הוא היה נוסע לגיטל, או לשנדור בר"פ, קונה ברנדי מדיצינאל, אשר כשמו, כן גם טעמו, וכך היה מסופק הדלק להנעת הסוכיות הנ"ל.

השיר שהושר הוא "בעירה קרובה לכאן" אפשר למצוא מילותיו באתר "זמרשת" באינטרנט ברשימת המבצעים: צפרוני, דב (ברל'ה)
הסיפור נכתב והושר ב6.12.14 בערב שירה אזורי "אל יבנה הגליל" שנערך בחדר-האוכל של איילת-השחר.