תחת שמֵי אלוהַ, שמי הפֶּלֶא
נָמָה אֲדַמָה קורנת תכוֹל.
למה זה אכאב ואתיַסֵר לִי
לא אֶבְכֶּה גָם אִם אזכּוֹר הכּל.

אֶת חָיָי שוב לא ארצה לִגְמוֹעַ
ולא צר לי על עָבָר ימָי
רק אֶרְצֶה לי חופש וּמַרְגוֹעַ
רק לשקוע, לעצוֹם עינָי.

לא שֵנת הקור, שֵנת הקבר
אלא רק לַעָד להרַדֵם.
כשגוּפִי נושֵם וּבִלְחַיָי צֶבָע
ורוגֵעַ לבבי פּוֹעֵם.

וְיזרום ליטוף מלים אֵין קֵצֶה
קול מתוק על אהבה לוחש.
מֵעָלָי יַחְלוֹם, מוֹריק לנֶצָח

עץ אלון בַּרוּחַ מרַשְרֵש.

מהלֵך לבד אני, סָביב הלֵיל
על הדֶרֶך ערפל גוֹלֵש.
אוֹפֶל לַילָה, המרחב מקשיב לַאֵל,
וכוכב אל חברו לוחש.