title
title
title
title
title
title
title
איילת-השחר
צביקה שגב

פעם, פעם, פעם, כשהייתי קטן, מאוד אהבתי לשמוע סיפורים שאבא ואמא שלי סיפרו לי.
הם לא סיפרו לי את הסיפורים לפני השינה, מכיוון שאנחנו, כל הילדים של פעם-פעם- פעם, לא ישנו בבית ההורים אלא בבית התינוקות, ואחר כך בגנון, וכשכבר גדלנו ישנו בגן, וההורים היו מביאים אותנו לבית הילדים, עוזרים לנו להתפשט וללבוש פיג'מות, ואחרי שהיינו מצחצחים שיניים הם היו מכסים אותנו, אומרים לילה טוב ושינה מתוקה וחלומות פז, נותנים נשיקה והולכים.
אחר כך, כשכבר היינו יותר גדולים והלכנו ללמוד היו לנו חדרי מגורים שקראנו להם לינות, אבל אז ההורים כבר כמעט לא באו להשכיב אותנו לישון.
ההורים היו מספרים לי סיפורים בחדר שלהם, כשהיינו יושבים כולנו יחד, לפני שהייתי הולך לישון בבית הילדים או בלינה.
מאד אהבתי לשמוע את הסיפורים שלהם, אבל הכי-הכי אהבתי לקרוא סיפורים לבד, ויותר מכל שמחתי כשהייתי קורא על דברים שאני מכיר.
פעם, פעם, פעם קיבלתי מתנה - ספר גדול ועבה שקראו לו ספר האגדה. בספר הזה היו כתובות המון אגדות יפות אבל אני הכי אהבתי את האגדה על איילת-השחר.
למה קוראים לאילת-השחר בשם הזה? אני חושב שזה בגלל כפר ערבי שהיה ליד איילת-השחר וקראו לו "ניג'מאת אל סובאח" שזה בערבית כוכב השחר.
לכוכב השחר יש עוד כמה שמות והשם הכי יפה שאני כל כך אוהב זה כוכב נגה, כמו סבתא נגה, ושם יפה נוסף הוא אילת-השחר שגם אותו אני מאד אוהב.
אבל האגדה שהייתה כתובה בספר האגדות סיפרה שלפני הרבה שנים באו כמה חברים וחברות להקים קיבוץ בגליל העליון. לא היה להם כלום חוץ מהחלום להקים קיבוץ.
באו האנשים, שקראו להם חלוצים, וראו מקום על-יד "ניג'מאת אל סובאח". למרגלות הגבעה זרם לו וואדי והחלוצים ידעו שחשוב להתיישב ליד מקור מים. התיישבו שם והחליטו: פה יהיה הקיבוץ שלנו.
בלילה ישבו החלוצים באוהל שהקימו וחשבו איך יקראו לקיבוץ שלהם. ישבו כל הלילה וחשבו וחשבו עד שבא השומר ששמר בחוץ ואמר להם: "חברים צאו לעבודה, אילת השחר עלה אורה". שמעו החברים את השומר ואמרו: "איילת-השחר, זה יהיה שמו של הקיבוץ", וכך נשאר השם עד היום הזה.

הערה חשובה לכל סיפורי פעם-פעם-פעם:
הסיפור נכתב כפי שצביקה היה מספר אותו לילדיו ונכדיו.
סיפור שמסופר בעל-פה אינו דומה לזה שבכתב.