title
title
title
title
title
title
במקלחת הציבורית

פעם, פעם, פעם, כשהייתי קטן, לא הייתה באילת-השחר מקלחת לכל משפחה, כמו שיש לכם בבית. אצלכם יש מקלחת בחדר של אבא ואמא ועוד אחת לך ולשירי, אבל פעם, פעם, פעם, כשהייתי קטן, הייתה באילת-השחר רק מקלחת אחת בכל הקיבוץ וכל החברים היו משתמשים רק בה, כי לא הייתה להם אחרת.
המקלחת הייתה ליד חדר האוכל , וכל החברים והחברות היו באים אחרי העבודה להתרחץ בה.
מכיוון שכולם היו באים ביחד, ובמקלחת של החברים היו רק ארבעה, או חמישה תאי רחצה, היה נוצר תור, וחברים היו מחכים עד שהראשונים יסיימו להתקלח והם יוכלו לתפוס את מקומם.
תור נוסף היה לכפכפים. מכיוון שריצפת המקלחת הייתה קרה, ובחורף היא אפילו הייתה קרה מאד, הכין מרדכי ענבי הנגר, כפכפים – חתיכת עץ גדולה במעט מכף רגל של מבוגר, ובחלק העליון שלה היה פס גומי. את הרגל היו מכניסים בין העץ ופס הגומי וכך לא היו הולכים על הרצפה הקרה. משום מה, תמיד היה תור לכפכפים ואף היו מקרים שחברים רבו בגלל התור המצחיק הזה.
מקרה נחמד שקרה המקלחת היה כשדוד יענקל, אח של אבא שלי, היה בחור צעיר, וביום גשום וקר הוא רצה ליהנות מזרם המים החמים. לקח יענקל הרבה כפכפים ועשה מהם ערימה כאילו היו כסא, פתח את המים החמים וישב על ערימת הכפכפים מתחת הזרם.
אחרי הרבה זמן באו חברים להתקלח, והנה הם רואים שהמקלחת אפופה באדים וקול של מים זורמים נשמע מבפנים. הם פתחו את הדלת ואת החלונות ולהפתעתם ראו את יענקל שוכב על הרצפה. הסתבר שהוא ישב כל כך הרבה זמן מתחת המים החמים עד שהתעלף, וככה מצאו אותו החברים.





הערה חשובה:
הסיפור נכתב כמו שצביקה היה מספר אותו לילדיו ולנכדיו.
סיפור שמסופר בעל פה, אינו דומה לזה שבכתב.