title
title
title
title
title
title
title
איך אוכלים סברס?
צביקה שגב

פעם, פעם, פעם, כשהייתי קטן, אהבתי מאד-מאד לאכול סברס. אז מה הייתי עושה ? הייתי לוקח מקל ארוך, מחבר לקצהו, עם חבלים ומסמרים, קופסה והולך למקום על יד אילת-השחר, שקראו לו "כראד אל בגרה". במקום הזה, שהיה פעם כפר ערבי, היו המון שיחי סברס ובכלל לא הייתה לי בעיה למצוא סברס גדולים ובשלים, בצבע כתום.
הייתי מתקרב לשיח, ומקרב את הקופסה שבקצה המקל אל הסברס. אחר כך הייתי מכניס את הסברס אל תוך הקופסה ומושך. הסברס היה נקרע מהשיח ונשאר בתוך הקופסה.
ככה הייתי קוטף הרבה סברס, ומכניס אותם אל תוך קופסת שימורים גדולה שהבאתי איתי. כשהקופסה הייתה מלאה הייתי הולך אל הדרך שמובילה מהכראד אל איילת השחר, ליד הדרך היה הרבה חול, ושם הייתי שופך את הסברס על האדמה ובאמצעות מקל הייתי מגלגל אותם היטב-היטב בחול, עד שכמעט לא היו עליהם קוצים.
אחר כך הייתי מכניס את כל הסברס בחזרה אל הקופסה הגדולה וחוזר לאילת-השחר. שם, ליד המסגרייה, היה ברז מים עם צינור שבו היו רוחצים את הטרקטורים והמכונות החקלאיות. הייתי ממלא את הקופסה עם הסברס במים והייתי רואה איך הקוצים הקטנטנים הצהובים צפים על פני המים ונשפכים מהקופסה. אחר כך הייתי שופך את הסברס מהקופסה ומתיז עליהם עוד קצת מים כדי להיות בטוח שלא נשארו עליהם קוצים. אחרי שהייתי בטוח שכבר אין קוצים הייתי שוטף היטב-היטב את הקופסה הגדולה, מחזיר את כל הסברס לתוכה ומביא אותם לבית של ההורים.
פעם אחת אני הייתי קצת עצלן. לא היה לי חשק לגלגל את הסברס בחול, ואמרתי לעצמי שדי יהיה לרחוץ את הסברס במים. לקחתי את הקופסה הגדולה, שהייתה מלאה סברס אל הברז שליד המסגרייה ושטפתי אותם עד שלא ראיתי קוצים צפים על פני המים.
מאד שמחתי שאני כזה חכם ושגיליתי שאין צורך לגלגל את הסברס בחול.
שמח וטוב לב קילפתי כמה סברס ואכלתי אותם. לפתע הרגשתי שהפה שלי מלא בקוצים. הסתבר לי שכאשר השפרצתי מים על הסברס, הקוצים פשוט חדרו פנימה ולכן לא ראיתי אותם צפים על פני המים.
מרוב קוצים לא יכולתי לסגור את הפה ולא יכולתי לדבר. רצתי לבית של אמא ואבא וניסיתי לספר לאמא מה קרה לי, אבל היא בקושי הבינה מה שאמרתי. בסוף, לאחר שהיא הבינה, היא נתנה לי לחם ואמרה לי ללעוס את הלחם ולירוק אותו. אחר כך לקחת עוד חתיכת לחם, ללעוס ולירוק, וככה עוד פעם ועוד פעם. עשיתי את זה הרבה פעמים עד שנשארו לי רק מעט קוצים בפה.
מאז אני אוכל סברס רק אחרי שגלגלתי אותו בחול ושטפתי אותו היטב-היטב במים.

הערה חשובה:
הסיפור נכתב כפי שצביקה היה מספר אותו לילדיו ולנכדיו,
כי סיפור שמסופר בעל-פה, אינו דומה לזה שנכתב.