title
title
title
title
title
title
title
גבי כלוא במקרר
צביקה שגב

פעם, פעם, פעם, כשהייתי קטן, היו באילת השחר שומרי לילה.
הם לא בדיוק היו שומרים למרות שקראו להם כך. הם היו בעצם עובדי לילה, וגם היו משגיחים שהכל בסדר בקיבוץ.
לשומרים היו כל מיני עיסוקים, כמו לעזור להעמיס את כדי החלב על האוטו של תנובה, שהיה לוקח אותם למחלבה גדולה, שם היו עושים מהחלב כל מיני מוצרים - חלב לשתייה, לבן, שמנת, חמאה ועוד מוצרים שונים.
השומרים גם היו מעבירים את הכביסה מבתי הילדים אל המכבסה, והיו שמים את שקי הכביסה בערימה גדולה כדי שעובדות המכבסה יוכלו לכבס מיד עם הגיען לעבודה מוקדם בבקר.
הם היו עוברים בלול ומסתכלים שהחימום פועל ושלא קר לאפרוחים, והיו בודקים שהכל בסדר ברפת ובצאן, והיו מבקרים את שומרת הלילה ועוזרים לה אם היה צריך.
אני מאד אהבתי להיות שומר. אהבתי ללכת לישון בבקר, כשכולם הולכים לעבוד.
אהבתי לקום בצהריים ולדעת שיש לי המון זמן לעשות כל מיני דברים שאני אוהב, אבל הכי אהבתי להיות שומר בגלל ארוחת הלילה.
בערך בחצות הלילה היינו, שני השומרים, ולעיתים עוד כמה חברים, נפגשים במטבח. היינו עושים סלט גדול, והיינו עושים המון צ'יפס ואחר כך היינו עושים חביתה ענקית עם בצל מטוגן. אני אהבתי לעשות את החביתה שלי מעורבבת עם הצ'יפס, וזה היה בשבילי מעדן אמיתי, ממש טעם גן-עדן.
לילה אחד, כשהייתי שומר יחד עם גבי אגוזי, באתי בחצות למטבח וחיכיתי שגבי יגיע גם הוא. חיכיתי וחיכיתי והוא לא בא. החלטתי שאני אתחיל לארגן את הארוחה, והלכתי אל המקרר כדי לקחת ירקות. המקרר לא היה כמו זה שיש לכם בבית, זה היה מקרר גדול כמו החדר שלך, ואולי אפילו יותר. היו בתוכו מדפים גדולים ועליהם היו ארגזים עם ירקות וכדים גדולים עם חלב ומשקה פירות וכל מה שצריך היה לשמור בקירור. התקרבתי למקרר ולפתע שמעתי דפיקות על הדלת מבפנים, וראיתי שהידית של הדלת זזה כאילו מישהו מנסה לפתוח אותה. ניגשתי מיד למקרר ופתחתי את הדלת, ומה אני רואה ? - גבי עומד ודופק בדלת מבפנים.
מסתבר שהוא הגיע לפני למטבח ורצה לעשות אוכל, וכאשר הוא נכנס למקרר נשברה הידית שבתוכו והוא לא יכול היה לפתוח אותו מבפנים.
לאחר כמה דקות שהייה בכפור של המקרר, גבי חשש שהוא יקפא ולכן הוא החל להעביר ארגזים ממדף למדף. מהעבודה הקשה היה לו חם והוא אפילו קצת הזיע, וכך הוא העביר את הזמן בתוך המקרר - קצת דפק על הדלת וקצת העביר ארגזים, עד שפתחתי את הדלת בפניו.
את יודעת מה המסקנה מהסיפור הזה? שגם אם נקלעים למצב קשה, אסור להיבהל ולאבד עשתונות. צריך לחשוב ולחפש פתרון ואז, כמו גבי, מוצאים משהו חכם שעוזר.

הערה חשובה:
הסיפור נכתב כפי שצביקה היה מספר אותו לילדיו ונכדיו,
כי סיפור שמסופר בעל-פה, אינו דומה לזה שנכתב.