title
title
title
title
title
title
title
דיגידאן דיגידאן - טרקטורים דוהרים

בשנות הארבעים הראשונות נפוץ הסיפור הבא בכל הגליל, ושמץ ממנו גלש גם לעמק הירדן ועד למבואות עפולה הגיע. 
להלן גירסתו של אחד מגיבורי הסיפור, יעקב שגב.

יעקב ואסף לנדסמן לקחו את ה"פורסדון", טרקטור גלגלים, לטיול שדות שהיה המקבילה הקדומה, המוז'יקית, של קריעת הכבישים שנהגה באיילת - כבארץ כולה - בעשורים המאוחרים יותר של המאה העשרים. (המחיר הנורא ששילמה איילת לנהיגה הפרועה בצוותא, הגיע לארבעה חיי צעירים, בשתי תאונות שרק נס מנע את הפיכת כל אחת מהן לרבת-הרוגים עוד יותר). יעקב נהג בטרקטור בדרך היוצאת מהמשק מזרחה, ואסף ישב על הכנף. הדרך כולה ירידה תלולה למדי, אל הוואדי. יעקב ניסה להחליף מהלך או לנסוע בניוטרל, והטרקטור החל צובר מהירות. הפורדסון העליז, שריסנו הותר, צבר וצבר עד שנבהל מביצועיו, והתהפך. מעוצמת ההתהפכות נזרק אסף הצידה ואילו יעקב נלכד מתחת לטרקטור. כלומר, היתה זו רגלו שהטרקטור נשען עליה וריסק אותה.
מה עושים? מרימים. לבד.
ואז, ילדים, אסף אסף את כוחותיו, הרים - רק טיפֶּלֶה - את הטרקטור, ויעקב זחל, גורר את רגלו אל מחוץ לטווח הטרקטור. מאז צלע יעקב עד יומו האחרון.
שנים רבות אחר כך שאלו את אסף איך הצליח להרים את הטרקטור, והוא הסביר: "היתה לי ברירה? יעקב אמר שכואב לו נורא ואמר לי להרים, אז הרמתי".
אותה דרך היורדת בתלילות מזרחה, מחצר המשק לוואדי, היתה עדה לסצנה הבאה, ששלושה שותפים לה:
- שמחה, הכורם הוותיק.
- גרודקה (כינויו הרווח עד יומו האחרון היה היה יצחק גופר), שמבטאו האידישאי העיד עליו כי הגיע לארץ ולקיבוץ לאחר שכשלו נסיונותיהם של היטלר ושל סטאלין להכחידו
- טרקטור שרשרת שקשה לדעת מה היה יותר: צהוב או קטן.
להלן הסצינה, שיענקל (המכונה יעקב) שגב טען - כשהוא נשבע בהנחת ידו הימנית על בקבוק הוודקה - כי כך, כמו שהוא מספר אותה, היא התרחשה.
שלא נאמין ליעקב?
שמחה וגרודקה ישובים על טרקטור השרשרת הקטן, קטרפילר D-2.
גרודקה נוהג ושמחה יושב על המנוע, פניו אל גרודקה ואל הרי נפתלי, הפוך מכיוון הנסיעה, אוחז בְּפילטר האוויר של הטרקטור. הזחליל הקטן גורר דיסק קטן, לדָסֵק איתו את הכרם, בינות לשורות הגפנים. 
שמחה רצה להספיק הרבה, לפני שיגיע הגשם, זה שעננים כבדים במערב זממו להנחיתו.
"נו, יצחק, תיסע יותר מהר", רוטן שמחה.
גרודקה העלה לרביעי.
"יותר מהר אי אפשר?" דוחק בו שמחה.
"כֵּיין, אבל בחמישי זה קצת מהר". גרודקה מהסס.
"נו, אז תעשה בחמישי"
גרודקה עושה בחמישי.
הזחליל הצהוב מנתר וומקפץ, חפץ להפיל את שמחה הרכוב על המנוע, כסוס מוטרף ברודיאו טקסאני, זומם לעולל לשמחה את שעולל ה"פורדסון" ליעקב, עשור שנים לפני כן.
שמחה, רוכב מיומן, לא נרתע: "יצחק, מה זה כל כך לאט, הא?!"
- "נו, שמחה, זה חמישי. זה הכי מהר."
- "ומה זה כאן?", שואל שמחה ומצביע על גומחה נוספת להעביר אליה את מוט ההילוכים.
- "מה, ... זה?" שאל גרודקה באדישות
- "כן, כן, גם שם אפשר להכניס את המקל של המהירות", עונה שמחה בקוצר רוח, כשהוא סוקר בדאגה את השמיים המתקדרים.
גרודקה-המכונה-יצחק, מצחקק: "זה ניוטרל. זהו".
שמחה מכֶּה בכף יד קיצרת רוח על מכסה פילטר האוויר החבוק בידו השנייה:
"נו, אז תעשה ניוטרל ונגיע כבר".
יצחק לא עשה ניוטרל, הטרקטור הצהוב לא התהפך ושמחה נשאר רוכב על מנועו. ויעקוב שגב, שסיפר לי את הסיפור, נשבע שכל זה באמת קרה, וחתם את הסיפור בתובנה מעניינת: "שמחה רצה להיות צולע כמוני, אבל צריך לדעת להתהפך. זה לא סתם ככה".