title
title
title
title
title
title
title
השיטה הכי טובה בחינוך
אלי אברהמי

כבר בכתה ב' לא עשו עלינו המורים כל רושם. היינו באים לכתה בהתנדבות. היינו יוצאים לרצוננו.
שיעורי בית?...בקיבוץ? ... בשנות החמישים?

הנהלת המורים החליטה להביא מורה חוץ, גבר, שיצליח להכניס בנו מעט משמעת. 
וכך עם תחילת שנת הלימודים בכתה ד' הגיע אלינו משה ברק. משה ברק היה מקלען בפלמ"ח! משה ברק היה צייר! אומן! לימים ביקרנו אותו בעין-הוד במסגרת הטיול השנתי. כששאלנו אותו מדוע בכול ציוריו שולט הצבע האדום ענה: "כי אנוש טבול בדמע אדום; וכי אש בלהות מאיימת לכלות צלם אדם מעל פני תבל"... קלטתם?
כאומן, היה ברק מרבה להשתמש בידיו, מקדים סטירה להערה! כלומר, במקום להטיף מוסר כמו מיכאל, המורה לספרות, שהיה בעל נפש רכה וכוונות טובות לרוב, היה ברק, כמרומז משמו, מהיר להגיב, ובחריפות. וכך, נמצא המסר החינוכי של ברק ברור וחד משמעי.
למשל, יום אחד, בסתיו, מגיע גרא לשיעור הראשון באיחור ניכר, כהרגלו. לא רק שהגיע באיחור, אלא שעל ראשו הייתה נעוצה נוצה, כמנהג האינדיאנים.
"מה יש לך על הראש? ולמה איחרת? ומתי תפסיק להיות מטומטם?" יורה ברק את צרור-שאלותיו – ברק היה מקלען בפלמ"ח.
"תראה" אומר גרא מבלי להתבלבל, "דווקא יצאתי מבית הילדים בזמן ואז הלכתי שם, מאחרי הבניין של כיתות ח' ו-ט', איפה שמפסיק הדשא ואין שביל, איפה שיש עצי אורן גבוהים, ואז מהקן שעל עץ האורן נפלה עלי פתאום נוצה. הנוצה נפלה כל כך בעדינות שפשוט לא הרגשתי שהיא נופלת לי על הראש, ובגלל זה אחרתי." פלאץ!! הסטירה העיפה לא רק את הנוצה מהראש, אלא גם את הראש עצמו שזכה לתזוזה מיידית לכיוון הדלת, ובעקבות הראש, הגיע גם הגוף אל הפתח.
כפי שאתם מבינים משה ברק הייתה דמות מפתח בחינוך שקיבלנו. אפילו איתן, בסופו של דבר, לא העז להתווכח אתו. זה אמנם לקח לאיתן מספר חודשים והרבה כתמים כהים על הפנים...
איתן [שם בדוי], במושגי ימנו היה חנוּן, חוכמולוג... אז, מילת הגנאי הייתה "אינטליגנט".
-חשבתם על זה פעם? המדינה הוקמה על ידי אנשים שעבורם "אינטליגנט" הייתה מילת גנאי.
לאיתן היה IQ מדוּד של 150! נכון, אימא שלו הייתה פסיכולוגית והוא התאמן בבית... אז עוד לא היו קורסי הכנה לפסיכומטרי...
הבעיה עם חינוכו של איתן היא, שלקראת כתה ה' כבר פרש משה ברק מקיבוצנו ועבר לעין הוד. כך נותר עיצוב אישיותו של איתן פגום, שהרי שאר המורים היו נכנסים אתו לויכוחים ארוכים והטפות מוסר ארוכות עוד יותר. במילים אחרות, לא היה יותר מי שיציב לילד גבולות ברורים. על סמכות הורית לא היה מה לדבר בכלל.
היה זה איתן שהציב גבולות למורים ולהורים. ומעשה שהיא כך היה:
הטיול השנתי של כתה ז' לעמק חפר היה מסע רגלי משמִים בין הישובים. גרנו בחדרי הילדים של הכתה המקבילה בגבעת חיים איחוד - שיצאו לטיול בגליל העליון וישנו אצלנו. עברנו ברגל מישוב לישוב, כשכל כניסה לישוב הייתה מלווה בריטואל קבוע:
אחד הילדים או המלווים: הו! הנה חבר!
[החבר מתקרב לקבוצה]
אחד הילדים או המלווים: שלום חבר. אולי אתה מוכן לספר לנו על המקום?
חבר: ברצון [מחייך בסיפוק]... טוב, אז עלינו על הקרקע בשנת **19. בהתחלה לא היו מים. חפרנו את הבאר הראשונה וכשמצאנו מים ... לא תוכלו לתאר את השמחה... היום אנחנו מגדלים פרות לחלב, שלחין, חיטה, אספסת וגם בננות.
מיד כשנשמעה המילה ,בננות"...
אחד הילדים: תגיד חבר, אצלכם גונבים מהבננות?
החבר, שתמיד התעשת וניסה להיות "חינוכי" היה שואל בתגובה, "אצלכם יש תפוחי עץ נכון?
""כן" היינו עונים.
"נו, ואצלכם גונבים תפוחים?" היה החבר אומר כמנצח.
"בוודאי!" היינו עונים במקהלה, ופני "המחנך" נפלו...
וכך חוזר הריטואל מקיבוץ לקיבוץ : שלום חבר... לא היו מים... שלחין, פרות, בננות...גונבים בננות?...
קלטתם?
ביום השלישי של הטיול הגיע המשבר לשיאו. החל מהצעד הראשון החל איתן לדון עם המורה מיכאל על "דרך החינוך האידיאלית, מה היא"? כבר לאחר כ-10 דקות טען איתן ש-"השיטה הכי טובה בחינוך זה מכות!"
"לא!" אמר מיכאל וציטט חמישה מחנכים דגולים, שהתנגדו בפירוש לכל הרמת יד.
אך איתן התעקש! איתן הלך כחצי מטר מאחורי גבו של המורה מיכאל ואחת לדקה לערך היה חוזר ואומר, "השיטה הכי טובה בחינוך זה מכות"... "השיטה הכי טובה בחינוך זה מכות"... "השיטה הכי טובה בחינוך זה מכות"...
לאחר כשלוש שעות הליכה וכמה אלפי "השיטה הכי טובה בחינוך זה מכות", ואולי כמעשה ייאוש, ואולי בנקודת השבירה שלו, הסתובב המורה מיכאל אל איתן, שנשאר צמוד מאחוריו והעיף לו סטירה מצלצלת.
"אתה רואה", חייך איתן בניצחון! "אמרתי לך! השיטה הכי טובה בחינוך זה מכות"...