title
title
title
title
title
title
חידת השבוע - אוגוסט / 1 2015
מי הוא היושב מאחורי ההגה בקטפת הכותנה? עד כאן החידה.
נשמח לקבל פרטים על גידול הכותנה במשק בעבר -
העובדים, השטח,  היבולים ועוד ועוד - כיד המידע שתוסיפו לתמונה
והרי  אנו בשנה היסטורית כל-כך...





















על-פי זיהוי של יהודה איילון, בקטפת נוהג אלישע ברימר.

 

על ענף הכותנה באיילת-השחר וההיסטוריה שלו מספר יהודה איילון:

 במחצית השנייה של שנות ה-50 במאה הקודמת הוקמה בתנועת הקיבוצים חברה בשם "יצור ופיתוח". החברה הייתה מקבלת חלקות אדמה קטנות בקיבוצים, לצורך גידוליי תעשייה ולאחר כמה שנים היו חלקות אלה מוחזרות לקיבוצים.

בשנים 1956-7 גידלה החברה כ-50 דונם כותנה בשטח שלנו.

 

ראשיתו של ענף הכותנה אצלנו היה ב-1959. תחילה רישתו לאורכה של חלקת כראד א' קווי השקייה עשויים צינורות אזבסט.  חברת מקורות סיפקה את המים (במסורה...) הם נשאבו בוואדי חנדאג' (בֵּרוּבָּה בשמו הערבי). בשנה הראשונה זרעו כ-200-300 ד'  את הענף ריכז דן זיו ויחד איתו עבדו שלמה בזק ואחרים. ב-1960, כאשר השתחררו מהצבא בנים צעירים, גייס אותם דן לצוות הענף ובינם רמי רוזנברג, יאיר אדרת ואחרים. המגמה הייתה לרשת עוד שטחים, ככל שתגדל אספקת המים. רושתו אז חלקות כראד ב' וכראד ג'. אבל המים לא הספיקו ולא ניתנה תשובה משביעת רצון להשקיית כל השטחים.

באותה השנה הובאו לארץ הקטפות הראשונות. באיילת נקנתה הקטפת בשותפות עם מחניים ומנרה. כעבור שנה נפרדה השותפות והקטפת נשארה בבעלות שלנו.

חשוב לציין שחוסר ידע וניסיון בגידול כותנה, גרמו לבעיות שליוו את הענף והמגדלים, לאורך שנים.

ב-1961, עם שיחרורם מהצבא, הצטרפו לענף יהודה איילון ואלישע ברימר. נזרעו אז 1200 דונם בכראד א'וב' ושוב נתקלו בבעייה של מחסור במים. כמות המים שעמדה לרשות הענף, לא איפשרה לייצר כותנה ברמת היבולים המצופים משטחים אלה בהשקייה.

באותם הימים, כל עבודת ניקוי השטח מעשבים, הייתה נעשיית בידיים. לשם כך היה צוות של 6-7 פועלים שכירים מחצור והושקעה עבודה מרובה וקשה בניקוש, סיכול ועישוב – נקיון של השטח. חלקים גדולים מאוד בשטח כוסו  בעשב הכוסאב (דורת ארם-נהריים, בעברית) וההשטלטות עליו הייתה עבודת פרך. כדי להתגבר על המכה הזאת, היו מייבשים מידי עונה חלקה, מוציאים מהקרקע, בזמן היובש, את שורשי הכוסאב שנה לאחר מכן, היה השטח מוכן לזריעה מחודשת.

במשך השנים עברו לשיטות מודרניות, יעילות וחסכוניות יותר, במו הגידול בשיטת הגדודיות.

במקום העברת קווי ההשקייה בידיים, הם הועברו עתה בשיטה של גרירת הקווים. התחילו להשתמש בריסוס מכוון לקטילת עשבים בשורות. בין השורות השתמשו בקילטור.

בשנת 1965 נבנתה בריכת ה-5000 במרומיי גבעת הכראד ונמתחו קווים ממלחה ב' אל הבריכה. מצב ההשקייה של השטחים השתפר מאוד, ובהתאם גדלו גם השטחים. נוספה חלקת כראד-בגארה.

עם הגדלת שיטחי המטעים, המים הצטרכו לספק גם את המטעים, בנוסף לכותנה.

 

ובינתיים, לצוות הצטרםו, עם שיחרורם מהצבא, אברהמי לנדסמן, ואדולפו. באופן כללי, במשך השנים עבדו בענף חמישה אנשי צוות. תפיסה עקרונית הייתה לצוות הענף, מתחילת שנות ה-70 ועד לשנות ה-80 – תהייה כאן עבודה עצמית בלבד. לא שכירים, לא מתנדבים ולא מחנות עבודה.

ב-1969 נקנתה קטפת הידרוסטטית משוכללת במקום המיושנת (המק-קורמיק). בשנה זו גם התווספו לגידול 800 דונם של שטחי מלחה. בתחילת שמות ה-80 שטחי הכותנה המושקה הגיעו לסדר גודל של 4000 דונם. בשנה זו אוחדו גם ענפי הפלחה והכותנה (השלחין) לענף אחד ושמו נקרא באיילת – גד"ש (גידולי שדה).

בסוף  שנות ה-80 החליטו להפסיק את גידול הכותנה בארץ, עקב עלויות גבוהות של המים, אותם הפנו לגידולים יותר ריווחיים כמו ירקות ופירות ליצוא וכו'.

 

ענף הכותנה היווה אתגר מיוחד למגדליו. את כל מערכת הגידול היה צריך ללמוד מההתחלה, ללא כל ניסיון קודם של גידול זה בארץ.


מוסיף יואב חורין:

שטחי ענף הכותנה הגיעו לשיאם בתקופה של אלי גלילי כשהייתי רכז המשק.

בשנת 1984 עקרנו את פרדס ב' ופרדס ג. הטיינו את נחל חצור לתעלה אנטי-טנקית משנת 1948, וע"י כך איחדנו את שטח הפרדס עם שטח הסדריה. הרחבנו את שטחי הכותנה על כול אכסניה, פרדס ב' והסדריה. שטחי הכותנה הגיעו לשיא של 4.000 דונם. הכותנה בשנות השבעים היא רווחית בצורה יוצאת דופן, אבל במשך השנים ירדה הרווחיות ובסוף שנות התשעים הופסק גידולה.

 


על תמונת הקטפת (החידה השבועית)  ותוספות על ענף הכותנה בעבר -  מתוך פייסבוק "האיילתים"

 

דרור גלילי מספר: שלמה לורש- בזק יזם את ענף הכותנה במשק. באותם ימים הוא עבד בחוות "עדן" בבית שאן ושם גידלו לראשונה את הכותנה בארץ בהובלתו ויוזמתו של סם המבורג. בני דורי זוכרים היטב את הדילול ביד בשכיבה על הבטן על משטח נוסע שנקרא "האחים רייט".לפני שהמשק רכש את הקטפת הראשונה קטפנו אנחנו, ילדי בית הספר ופועלים שכירים, את הכותנה בקטיף ידני לתוך תיקי בד. ממש כמו ב "אוהל הדוד תום".

 

ומוסיף אלי רוזנברג: כן דרור, אתה מעורר בי זיכרון ילדות, את קטיף הכותנה הידני.

בהקשר למתקן ״ האחים רייט״. קראו למתקן גם ה״אווירון״, כיוון שהוא היה מורכב ממעין מסגרת מלבנית של צינורות ברזל, שהייתה מחוזקת בכבלי פלדה מוצלבים, כך שממבט ראשוני (ותוספת דמיון) זה נראה כמו המטוס  הממונע הראשון, שהומצא והוטס ע״י האחים רייט.. רמי, אחי הגדול, לקח אותי כילד, להראות לי את ״האווירון״. ואני, שמטורף הייתי על כל מה שטס, (ועדיין היום..) גדולה הייתה אכזבתי, בראותי ״אווירון״ זה.

 



















דרור גלילי: לפניכם הכלי האגדי,"האחים רייט", עליו היינו שוכבים ומדללים את הכותנה לפני עידן המזרעות המדויקות שאחריהן לא היה צורך לדלל.

                          

אלי רוזנברג: זה היה אחד מכלי העבודה הפחות ארגונומיים שראיתי בחיי הקצרים. שימו לב לתנוחת המדללים, זה כנראה דור צעירים שפיתח לעצמו שרירי עורף קשיחים ביותר, לאחר שעות רבות של דילול. ״היפה״ עוד יותר הוא, שנפרשה יריעת בד לצורך הצללה, אך מפאת צרותו של המתקן, ראשו של המדלל ( המסכן) היה חשוף לרחמיה של השמש.... היו זמנים, (וטוב שעברו)..

 

דרור גלילי: נבירות באוספים ובארכיון איילת מעלה דברים מפתיעים. בצילום זה, פועלים שכירים בקטיף כותנה ידני לפני קניית הקטפת המשותפת לשלושה משקים. בצילום מאחור, אלו ילדי בית-הספר, ואני בתוכם, קוטפים כותנה לסלי בד.

  




















נכון להיום הכותנה חזרה לשדותינו. בגד"ש מגדלים השנה (2015) 160 דונם כותנה. בהצלחה!!!