title
title
title
title
title
title
title
קיבוץ איילת-השחר - ביתי

כאשר אתה עומד על הגבעה במרכז הקיבוץ ומביט צפונה, משתרע לפניך עמק החולה על יישוביו. עמק צר – "אצבע הגליל". במזרח - רמת הגולן (סוריה עד 1967). במערב – רכס הרי נפתלי, לבנון.
ב- 1915, כשהוקמה איילת-השחר בבסיס האצבע, היה העמק הזה מכוסה בביצות ובאגם החולה.
זה הבית בו נולדתי, גדלתי הקמתי משפחה ובו אני חי גם היום, למעלה משבעים שנה.
כנקודה אסטרטגית בכניסה לאצבע הגליל, משך המקום אש מיד עם היווסדו – מהשכנים במאורעות 1920, 1929, 1936 ועם הקמת המדינה, ב-1948, הצטרף לתוקפים גם הצבא הסורי, שניסה לכבוש את הישוב ולנתק את הגליל העליון.
כילדים, גדלנו בין אוהלי פלמ"ח, הורים העוסקים בחקלאות ביום ובהגנה בלילות, מבריחים עולים, בונים סליקים ומתכוננים למדינה בדרך.
את מלחמת השיחרור התחלנו עם פלישת צבא קאוקג'י מלבנון והקרב לכיבוש רמות נפתלי. ילדים בני 11 החלו באותה השבת לחפור תעלות הגנה ולמתוח גדרות תיל, לצד חברי המשק שהתגייסו לחפירת מקלטים ולאמוני נשק.
בשיעורים, בבית-הספר, ישבו המורים עם נשק לידם. בשיעורי ההתעמלות למדנו לזחול ולתפוס מחסות.
מיד עם הכרזת המדינה, החלה המלחמה האמיתית. מטוסים סוריים הפציצו את הקיבוץ, מאור ראשון עד החשיכה. בין הפצצה להפצצה הפגיזו תותחים סוריים מרמת הגולן. בהתחלה עוד ישבנו במקלטים, אך מהר מאוד למדנו, שיותר בטוח ממקלט העץ, זה להיות בתעלה בחוץ ולראות איך המטוסים צוללים ומשחררים את הפצצות השורקות - נשכבים בתעלה עם הידיים על הראש ומחכים שהפגיעה תהייה במקום אחר.
אחרי עשרה ימים כאלו (מפקד הישוב מנה 60 פצצות ו-160 פגזים מידי יום, על ישוב של 300 תושבים, אז). ההרס היה רב. משמר הירדן, ממזרח לנו כבר כבושה ע"י הצבא הסורי המתקדם לעבר הקיבוץ. שני נערים בני 14 – 15 , שהיו קשרים בעמדות בין ההרוגים.
בנקודת הזמן הזו הוחלט שמוציאים את הילדים עד גיל 12 מהמקום.
בתחילה הועברנו לטבריה. כשההפוגה הראשונה נמשכה, הוחזרנו, ילדי כיתות ה' – ו', כדי לעזור במאמץ המלחמתי לקראת הבאות.
עם חידוש הקרבות, מוציאים אותנו במסע לילי של שיירת משאיות מאובטחת לחיפה, יחד עם כל ילדי הגליל, עמק הירדן ועמק בית שאן. בחיפה היינו כחצי שנה במושבה הגרמנית, שהפכה לשכונת ילדים מפונים של ילדי הצפון. יצרנו חברת ילדים ללא הורים, בליווי מספר מצומצם של מורים ומטפלות. זו הייתה תקופה יפה, אך לא שמחה. התבגרנו באחת. היינו חלק מההוויה של הקמת מדינת ישראל. למדנו מה חשיבותו של בית וכמה צריך לשלם בכדי שהמקום ימשיך לשמש לנו בית.
איילת-השחר עמדה במערכה והמשיכה לעמוד גם בהפגזות מסוריה במלחמת ששת הימים ב – 1967, במלחמת יום כיפור ב – 1973 ובמטחי הקטיושות מלבנון, 
בשנים שלאחר מכן.