title
title
title
title
title
title
חג המאה - "ימים של שכרון חושים" ראש השנה תשע"ו
אז מה היה לנו ביומיים הקסומים שסגרו את שנת המאה?

במשך היום הראשון, עמלו ושיפרו את התערוכה הנפלאה בחדר-האוכל. "איילת של פעם" הציצה מכל פינה, על צדדיה השונים: החינוך, התרבות, החברים, חיי היום-יום בקיבוץ ומה לא? את הלב כבשו העבודות והרעיונות של "זיכרונות ילדות" – כל אחד ואחת עם אותו זיכרון שנצרב בנפשו, ועתה "לבש עור וגידים" והפך ליצירה, שעוררה אצל רבים מאיתנו חיוך נוסטלגי, מלווה בתמימות מהעבר הרחוק.
והיו מפגשים מרגשים בין המשוטטים במרחבי התצוגה – בני ובנות משק שהגיעו ממרחקים, כשמכל עבר פורצת צהלה תוך חדוות הזיהוי של הנפגשים אחרי שנים רבות של התנתקות.

הארועים נפתחו בטקס צנוע ומרגש בבית העלמין. 
כאן הקדשנו רגע לאלו שהיו איתנו, אהובים ואוהבים - ואינם עוד. 
הילדים הניחו פרח על כל קבר.

ארוחת הערב המשותפת והמדהימה, כשהשולחנות משתרעים על מרחבי הדשא המרכזי, משני צידיו ומזנונים עתירי תפריט, פרוסים מסביב. תמונה מרהיבה בפני עצמה! המקום הומה אדם ומרגש... כמה מרגש!!!

שיאו של הערב – המופע הגדול בוואדי – החיזיון שאיחד בתוכו את כל מה שיודעים לעשות באיילת במשך דורות: מחול ושירה משחק וצילום, הומור ונוסטלגיה – "הכלים התרבותיים" שמשלבים בתוכם את כל חלקי האוכלוסייה – חברים ותושבים, ילדים ונערים ומה ומי לא? ערב שכולו חוויה שלא תשכח. תמונת ההמונים, ציבור ענק שזורם לעבר הוואדי וממלא עד אפס מקום את הדשא הענקי, הפרוס בחזית הבמה הזוהרת... ומן הבמה "נוחת" עלינו "הסלנג האיילתי" המוכר הוצג במשחק מלא חן, מחולות המוניים, עתירי גילים ורעיונות יצירתיים, סרט וצילום, מקהלות ילדים ובוגרים. אכן, חוויה שלא תשכח!


למחרת – ראש השנה, שכולו "איילת-השחר במיטבה". 
בוקר שנפתח בארוחת בוקר משותפת על הדשא המרכזי, והפעם, על טהרת המזנון האיילתי המקומי, כולל תרומה נכבדת מ"תנובה". מיני גבינות וירקות, ממרחים ומאפים וגם טבון שעובד ללא הפסקה... כל-כך אסתטי ונאה!
את היום המשכנו בשיטוט בין "שבילים" שהובילו לפינות שונות בחיינו במקום:
"שביל אמנים" ובו שמענו את סיפורם וחזינו ביצירותיהם.
"השביל המזמר" הוביל אותנו בין אתרים שונים במשק, כשבכל אחד מהם אנו שומעים את סיפורו ומקדישים לו שיר, המושר ע"י כולנו.
"שביל בית העלמין" ובו הוארו על ידי חברים, דמויות מקומיות שהשאירו חותמן על תולדות המקום.
"שביל החקלאות" לקח את המטיילים לפעילויות וסיפורים על ענפי החקלאות האיילתית, שהיא "אבן היסוד" של איילת, במכוורת, ברפת, ועל עגלה רתומה לטרקטור בשדות איילת.
"שביל משחקי הילדות" יצא ב"סימני דרך", עם פינות הפעלה, שהסתיים ליד "מרכז השחר", כאן נפתחה פינת "משחקים של פעם" ולא מעט מן ההורים לקחו חלק בצד ילדיהם, ב"קפיצה על חבל" ובדילוגים בין ריבועי ה"קלאס". הייתה גם פינה להכנת ברכות שנה טובה, ועוד.
"שביל הביטחון" הוביל אותנו אל מקלט שהושמש לצורך האירוע, ולאחד ה"סליקים", שנפתח לכבודנו, וכך- קטנים וגם גדולים, השתחלו פנימה וחוו את סממניו של הזמן שעבר...
"המאפייה של סלים" שוחזרה וחידשה נעוריה ומשכה לתוכה "נחילי אנשים", שבכיף ובשקיקה זללו את הלחמניות שנאפו במקום ואת "עוגיות סלים" שגם ילדים עסקו בהכנתן. כל אלה הוגשו בבית הקפה הנחמד "קפה סלים" (איזה דמיון, יצירה וביצוע...) שנפתח במבואה למאפייה. ועוד, לתפארת העבר וההווה, סאלי, עמדה וציירה על הקיר החיצוני של המאפייה את סלים עם ה"מלוש" בעת עבודתו. איזה יופי, סאלי!
התערוכות בחדר-האוכל ממשיכות לרגש, להעלות זיכרונות, להפגיש בין אנשים, רבים מהם בני המקום, שהגיעו לחג מקצווי עולם וכולם נלהבים לחזור לימים של אז "כשהיינו ילדים" או, "אנשים תמימים" בעבר הרחוק.

מנוחת צהריים. מי שילך להיטיב נפשו בארוחה משפחתית בבית ומי שיקפוץ לבריכה להשתכשך במימיה וייזכר בימים ההם ובבריכה הקודמת, טרם שיפוצה הנוכחי...
ועל "המתנדבים" כבר אמרנו משהו? אותם אנשים צעירים בעבר, ששומרים לנו זכות היותם כאן בשנות ה-70-80 ועתה התאגדו לקראת החג, והגיעו לחוות מחדש את "ימיהם העליזים" "בבונקר" וב"בית המתנדבים".
תודה לכם, שזכרתם, הזכרתם לנו ובאתם מרחבי העולם לחוות עימנו את חג המאה.

ובערב השני – שיא נוסף של הימים החלומיים האלה: נפתח "המדרחוב" בשביל הפרסה. שמחה כזאת לא ראתה איילת-השחר כבר שנים, אם בכלל... קשה לתאר במילים את שהתרחש במדרחוב במשך שעות הערב והלילה. אורות נוצצים, ילדים מתרוצצים, אנשים זוללים, מוזיקאים צעירים מתופפים, מנגנים ושרים (כל הכבוד, ג'מוסיקה"!) ורבים מאזינים, ליצנים מציגים ומצחיקים, הסרטים המכוננים של איילת (המופרעים, זוכרים?) מוקרנים ובעצם, מה לא? ולתוך הלילה – ריקודים סוערים, אווירה מחשמלת, פנים זורחות וכולם נסחפים בשמחתה של איילת!!!
על אותה הילולא של "מוצאי חג המאה" בראש השנה "תשע"ו, יעידו הצילומים המרובים הסרטונים והסיפורים, שיסופרו עוד שנים על שנים, מפי כל החווים את האירוע.

תודה ענקית ל"צוות המאה" שעמל וטרח, המציא והפעיל, יזם וסחף את כולנו לביצוע הרעיונות הגרנדיוזיים והראה לכולנו ש"אין דבר העומד בפני הרצון".
שתהא השנה הבאה יפה ונהדרת!