title
title
title
title
title
title
title
בגדי השבת של זהר ועמי
סיפר שלום ישראלי, סבא של שירה

פעם, כשהיינו ילדים, ישנו כולנו ביחד בגן. לגננת שלנו קראו חיה ולגן - "הגן של חיה". בגן עשינו הכל. שיחקנו, אכלנו (אפילו ארוחת ערב), התרחצנו וישנו בלילה. 
כשהיה מגיע יום שישי בצהרים, היינו מתרחצים מאוד ביסודיות לקראת השבת. היו גוזרים לנו ציפורניים, מנקים לנו את האוזניים, חופפים לנו ראש, ולאחר המקלחת היינו לובשים את בגדי השבת החגיגיים והנאים במיוחד. אחרי המקלחת אסור היה לנו להתלכלך. 
פעם אחת, ביום שישי לאחר המקלחת, עמי וזֹהר יצאו ראשונים לחצר, ופתאום הם ראו ליד הגן חבית שעמדה על שלוש אבנים. הם לא ראו שהחבית קצת שחרחורת, וגלגלו אותה בשמחה. לפתע שמו לב שהידיים שלהם מפויחות וכך גם בגדי השבת. הם נבהלו ולא ידעו מה לעשות, ופחדו שחיה תכעס עליהם. 
כשחזרו לגן אמרה להם חיה: "עכשיו אתם צריכים להתרחץ פעם נוספת". שאר הילדים בגן כבר ישבו וחיכו לקבלת השבת, ועכשיו היו צריכים לחכות עד שחיה סיימה לקרצף שוב את זֹהר ועמי מהפיח הנוראי שדבק בהם. 
קבלת השבת התחילה ממש מאוחר באותו יום.