יצאנו לשטח וגילינו קהילה יפה, יוזמות שכונתיות שהניבו מקלטים מטופחים ומזמינים, שכנות טובה, ואפילו מקלטים עם קליטה (!) 

בין מזרני פלציב לשעת חרום, לג'ימבורי, לכוס קפה ומפגש רב גילאי ואף רב לאומי – הלב שלפני רגע, כמעט יצא מהגוף, מאימת הצפצופים, ההתרעות והאזעקות – התרחב ונרגע מעט.
ובכל זאת, מתי מעבירים עמוד ומגיעים ל־"ותשקוט הארץ ארבעים שנה"?!

ובעת שאנחנו מקבלים התרעות ומתעטפים בשמלות בטון שעומדות בתקנים מחמירים פחות או יותר,

אנחנו לא שוכחים לרגע את החטופים חסרי המקלט וההגנה, את הלוחמים בסבבי מילואים בלתי פוסקים, את הנשים בעורף, את חיילי הסדיר ואת הוריהם, את המשפחות הרבות כל כך שאיבדו את יקיריהן.

די, אבא, די.