בן לאה ואברהם, נולד ביום כ"א בסיוון תרע"ג (26.6.1913) בעיר סטניסלבוב שבמזרח גליציה למשפחת פועלים מרובת ילדים. 

מפחד הפלישה הרוסית במלחמת העולם הראשונה, נמלטה המשפחה לטפליץ שבצפון מערב בוהמיה, בחבל הסודטים, התיישבה שם וחייתה בדוחק, בסביבה זרה, ובין יהודים מתבוללים למחצה. זאב נאלץ להפסיק את לימודיו בגיל צעיר ולהירתם לעבודה, על-מנת לעזור בכלכלת המשפחה. 

נקודות אור בחייו האפורים מצא בספורט ובטיולים בתנועת הנוער "תכלת – לבן" (בלאו – וייס) שהיה חבר בה.

כעבור זמן הצטרף ל"החלוץ" ובשנת 1934 עזב את עבודתו ואת הוריו ויצא להכשרה. מחוסר יכולת להשיג את הסרטיפיקים המעטים שהוקצו לחלוצים, המשיך בהכשרתו החקלאית בחוות אחדות ובהכשרה עירונית בעבודות שונות בפראג. משלא יכול עוד לשאת את מעמד "החלוץ הנצחי", שנמשך חמש שנים ולאחר שהנאצים השתלטו על פראג, החליט לנקוט יוזמה ויצא בנתיב ההעפלה על הדנובה והים השחור.

באפריל 1939 הגיע לארץ והצטרף לקיבוץ איילת-השחר. 

אחותו העפילה ארצה אף היא, ונספתה באסון האוניה "פטריה", שטבעה בנמל חיפה. 

שאר בני משפחתו נרצחו במחנה נאצי בימי השואה וכך שרד הוא, יחידי מהמשפחה הענפה.

בראשית מלחמת העולם השנייה, התנדב ליחידת נוטרים ששמרה על חופי ארץ-ישראל. 

מששוחרר, חזר למשק ולעבודה. הוא נשא אישה, אסתר, ונולדו לו בן, יואב ובת. כחבר "הגנה" מילא את חובתו ובחודש ינואר 1943, בשעת הבאת תחמושת מצפון הארץ, נאסר עם עוד שניים מחברי המשק, נשפט לחמש שנות מאסר בכלא עכו ושוחרר בתוקף החנינה לרגל כניעת גרמניה ב – 11.5.1945. 

זאב המשיך בחייו השקטים והצנועים במשק ובמשפחתו.