ויפקידו את המלאכה בידי הצדיקים רֶבּ מוישה ורֶבּ שוֹילֶם, ובראשם המהנדס הדגול רֶבּ עוזיאל. וישקדו על עבודתם ימים ולילות, ויביאו דחפורי ענק והיברים אדירים, וימתחו צינורות, ויכוננו משאבות, ויסיימו המלאכה חיש קל. וייכון המאגר ויתמלא מים מכל הסוגים והגוונים, ותהי השמחה בק"ק חלם, סליחה, איילת-השחר, גדולה ורבה, ויחגגו המאורע ברוב עם.

ויהי מקץ דור, באביב תרפּפּוּ, היא שנת 2004 למניינם, ויגיע החכם מכל אדם, רֶבּ גֶרשִי מקוֹלחֵי, ויקבע כי יש להסיט ממאגר הבּריקָה מימי השופכין למאגר נפרד, ויהי האחד לשניים - החדיש לשופכין, והקדוּם, למים זכים בלבד.
ויתכנסו בשנית זקני וחכמי חלם, סליחה, איילת השחר, וישבו וידונו, וייטב הדבר בעיניהם. ויהי יום ויהי לילה ויציעו לחכם גֶרשִי מקולחֵי להציב המאגר החדיש במפגש הגבולות גדות- איילת - חולתה.

ויחזור אליהם רֶבּ גרשי ויודיעם כי לא טוב הדבר, וכי נפשו חשקה במיקום מפגש הגבולות קראד ג'- אום אל סוף – ירדה, אשר במבואות משמר הירדן, ואזי גם לשִפכי ק"ק גדות ישמש. והיה כי ייאותו להצעתו, ייכון המאגר ויקום לשימוש העדה בתום קיץ זה.
ויפחדו וירעדו זקני איילת עד מאוד, כי רב כוחו של רֶבּ גֶרשִי מקולחי, ומיד נעתרו לבקשתו, וגם אמרו: לפחות מאגר בַּמִיַידִי יהיה לנו.
וייגש גרשי מקולחי להקמת המאגר, ויפעיל את כל כוחו וחילו, ויטיל על המהנדס המחונן רֶבּ שלוימה מאבן מאסו, לתכנן מאגר רב ועצום עם צינור עקלתון מק"ק איילת, וגם בית משאבות בתחילתו.

ואז הגיעו לפתע, המתנגדים, אנשי ק"ק משמר הירדן וטענו לא יקום ולא יהיה: לא ניתֵן שהנוף הניבט מחלונותינו ישקיף על שפכים מעשי ידי הקיבוצים. והוסיפה רשות שדות התעופה התנגדותה מהסכנה הנשקפת למטוסים ממריאים, מבני כנף שיתגודדו במאגר החדיש.

עוד המה מביעים התנגדותם הופיע מלך מלכי המלכים, הרודה בכל אדם , הלא הוא המהנדס המחוזי של משרד הבריאות ויתהה לשם מה נזקקו הללו לבית משאבות מפואר, בעוד שניתן להזרים השפכים במורד, היות ואתר המאגר נמוך מהישוב.
וילהטט החכם מכל אדם, רֶבּ גֶרשִי מקולחי, בין כל המתנגדים, ויבטיח לתושבי ק"ק משמר הירדן נופים מרהיבים וריחות נעימים, ואת פני רשות שדות התעופה ריצה. ואף הסיר את בית המשאבות מהתכנית לשביעות רצונו של מלך מלכי המלכים.

ויהי לאחר כמה שנים ושנים, ניתן האות והבנייה החלה. והבנייה נמשכה חורף ועוד חורף, ואז, שהעבודה הסתיימה נזכרו שדרוש גם להביא חשמל למאגר, והכול התחיל מחדש. ועוד פעם רישיונות, ועוד פעם עבודה, ובינתיים מאגר אַין.

ויהי מקץ שמונה שנים, לאחר אותו אביב בשנת 2004, הסתיימה עבודת המאגר. וייקחו את כל שפכי איילת , גם של תושבי האגש"ח, וגם של תושבי האג"מ, ויזרימוּם במורד, לכוון המאגר. וראה זה פלא, לא יאומן, השפכים לא מגיעים למאגר!!!. נכנסים בַּצד האחד ולא מגיעים לצד השני.
ויבואו להקת רֶבּ גֶרשִי מקולחי, ויתרוצצו ויבדקו, והמהנדס המחונן רֶבּ שלוימה מאבן מאסו, מורט שערותיו ושנתו נודדת, והתוצאה - גורנישט מיט גורנישט. אין. השפכים, גם של האגש"ח וגם של האג"מ, נכנסים בַּצד האחד ולא מגיעים לצד השני.
ובלית ברירה, החזיר רֶבּ אָמצי, עוזרו הבכיר של רֶבּ גֶרשִי מקולחי, את המשאבות המפוארות.

והיום, בשנת 2013, כתשע שנים לאחר האביב ההוא של שנת תרפּפּוּ, סוף, סוף זורמים השפכים, גם של האגש"ח וגם של האג"מ, בששון ובשמחה יחדיו.
וכנראה, שסוף סוף סאת הצרות התמלאה, ויגיעו אל המנוחה והנחלה. הווה אומר, מאגר אחד חדיש לשפכים ומאגר שני , הקדום, למים זכים .
וכמו שנאמר סוף טוב הכול טוב!