יוצאים ל"הבראה" בראש פינה
בשנות הארבעים של המאה הקודמת, עוד לפני מלחמת העצמאות, השתוללה באזורנו מחלת הקדחת.
באיילת-השחר, הקרובה לביצות החולה, חלו ילדים רבים במחלה.
ידענו להבחין ביו החולים והבריאים על פי צבע פניהם – חולי הקדחת בלעו כדורי כינין, שהפכו את גוון עורם לצהוב וגם נחלשו מאוד.
בקיץ, יצאו החולים שכבר הבריאו, ל"הבראה" בראש פינה הסמוכה, שהייתה ידועה כנקייה מיתושי המלריה (הקדחת).
אנחנו, שלא חלינו, היינו מבקרים את "המבריאים" בסופי שבוע ומקבלים קצת מן הכיף של "ההבראה" – הנופש.
ומדוע נזכרתי בכך?
כשנוסעים לסרט בבית-העם (הסינמטק) של ראש פינה, בצומת בה פונים לקולנוע, נמצא הבית של עמיהוד וציפורה שוורץ, קרובי משפחתי.
כשהיינו באים לבקר את הילדים המבריאים מהקדחת, הייתי נשאר ללון בביתם.
מיטתי הייתה מוצעת על אדן החלון של סלון ביתם.
בתי האבן של ראשוני המושבה, נבנו עם קירות כה עבים ורחבים, כדי שיְשמרו את הקרירות בקיץ ואת החום בחורף.
וכן, גם יכולים היו לשמש למיטה לילד בכיתה ב', או ג', שבא לבקר את חבריו המבריאים.
כשנוסעים לסרט בבית-העם (הסינמטק) של ראש פינה, בצומת בה פונים לקולנוע, נמצא הבית של עמיהוד וציפורה שוורץ, קרובי משפחתי.
כשהיינו באים לבקר את הילדים המבריאים מהקדחת, הייתי נשאר ללון בביתם.
מיטתי הייתה מוצעת על אדן החלון של סלון ביתם.
בתי האבן של ראשוני המושבה, נבנו עם קירות כה עבים ורחבים, כדי שיְשמרו את הקרירות בקיץ ואת החום בחורף.
וכן, גם יכולים היו לשמש למיטה לילד בכיתה ב', או ג', שבא לבקר את חבריו המבריאים.